עבור אל:   
טוען...
עמוד הבית קרא עכשיו על המחבר
אגדות גירושין של עשירים: בלי קווים אדומים
אגדות גירושים של עשירים
אגדות גירושים של עשירים -79- מיין יצא הסכם גירושים
 

סימניות


 

מיין יצא הסכם גירושים

גלינג! גלינג! סיבוב ראשון.

שולה  מכה. יוסי שיין מתכופף.
שולה מכה שנית: אוף! איזו ימנית נפלאה. אך פיספוס. היא מתופפת עליו בכפות רגליה. גיברותיי ורבותיי, שולה ממש רוקדת. רוקי מרציאנו היה מתמוגג מהפגנת היכולות שלה.
יוסי מתחמק בפעם השנייה, הוא שולח שמאלית חזקה. שולה חוסמת אותה עם... סיר. המרק משפריץ לכל עבר ויוסי מנפנף בידו. לפי הבעות פניו הוא סובל מכאבים עזים. שולה מכניסה לו אגרוף מתחת לחגורה. אוי, זה ממש לא נעים. יוסי מתקפל לשתיים ואחר-כך לארבע ונופל על הרצפה.
פסק זמן. יוסי מנסה להתאושש.
"כלבה" הוא זועק בעצבים ומתפרץ קדימה כמו השור הזועם.
שולה לא רואה בעיניים, ושולחת שמאליות נמרצות לעבר החזה שלו.
יוסי, בהטיות ימינה ושמאלה, שוב מתחמק. הוא משליך אהילים, כיסאות ומכשיר די וי די.
שולה לא מוותרת, היא עוברת לבעיטות: שמאל, ימין, ימין, שמאל...
יוסי מועד על הרצפה ומשתטח, שולה מתקרבת, יוסי מרים ידיים להתגונן, שולה מכה. בום! ימנית לפרצוף ו...
 
    "14 שנות נישואים ירדו לטמיון" אמר משה ולחץ על הכפתור שמחזיר את הסרט להתחלה. "שלושים שנה אני צופה כל ערב בתחרויות אגרוף בערוץ הספורט האירופאי וקרב כזה לא ראיתי מימי."
משה, החוקר הפרטי, מגשש על השולחן בחשיכה. רק האור שהוקרן אליו ממסך הטלוויזיה מאיר את החדר.
"איפה לעזאזל שמתי את הסיגריות?"
"כאן, אצלי" משליך אותם רונן בחזרה למשה. הוא שולף סיגריה דוחף אותה לפיו הצר ומצית אותה. הוא לוקח מנת עשן גדושה לריאותיו ונושף החוצה הכל בבת אחת.
"תראה רונן, בתור עורך דין צעיר אתה צריך להבין, כאשר הלקוחות שלך מגיעים אליך לעולם אל תקנה רק מה שצד אחד מספר לך," אמר משה ומצץ שוב מהסיגריה, יונק כמעט את כולה לקרבו.
"כן, הה? גם היא היתה אלימה לא קטנה."
"סטרלינג לא שלח אותך אליי סתם, הוא רוצה שתלמד על הרקע, וכמו שאתה רואה במקרה הזה הרקע הוא אלימות ברוטאלית בין בני הזוג."
רונן לגם מבקבוק הבירה שנח על השולחן והקשיב בתשומת לב רבה.
"את מה שאתה רואה כאן, בני הזוג לא יתארו לך בפרטי פרטים, הם רק יגידו ש'הצד השני' אלים. ואלימות מה היא? אין טוב ממראה עיניים." קבע משה, מעך את הסיגריה במאפרה ופנה לכוס הקפה השחור שלו.
"ומה אמר השופט כשראה את הקלטת?" שאל רונן.
"הוא לא ראה את הקלטת הזאת," משה העביר את ידו בשיער הקצוץ שלו הלוך וחזור ושקע חזרה באותם ימים שבהם נאלץ לעקוב אחר יוסי ושולה שיין. "בכלל לא היה צורך להגיע לזה."
 
    יוסי ואשתו היו נשואים יותר מדי זמן, כך הגדירו את מערכת היחסים שלהם חבריהם וקרוביהם, שהכירו אותם אפילו יותר טוב מהם, היה ברור לכל כי הקיץ הקץ על נישואיהם ופניהם אך לגירושים. למרות שהיו אלה נישואין לא יותר טובים, אבל גם לא יותר גרועים מאשר לרוב חבריהם, והיו להם שלושה ילדים.
עד שיום אחד חיי הנישואים שלהם עלו על שרטון. כמו ספינה תועה בים גועש של בעיות מרובות.
השמש כבר מזמן עברה לצידו השני של הגלובוס. לא רק שהוא לא זכר את יום הנישואין, יוסי גם הגיע לארוחת הערב באיחור גרנדיוזי. יוסי היה מתכנת בכיר ב"אבנט-גו" חברת סטארט-אפ, עם רעיון מהפכני באינטרנט. היו לו שם אופציות שאם הן תתממשנה הוא יהפוך לעשיר כקֶרח, כמו שאמו נהגה לומר. ויוסי התכוון בכל רמ"ח אבריו להיות עשיר, ולכן הפך את המשרד למרכז חייו.
    כשהוא פתח את הדלת ונכנס פנימה השעה היתה אחת עשרה בלילה. האוכל התייבש על הצלחת: הסטייק נראה כמו סוליית הנעל מה"בהלה לזהב" של צ'ארלי צ'פלין, והמרקם של הפירה הרגיש כמו טיט סוג ב' המשמש לקירות גבס סוג ג'. הירקות בסלט התאבדו מזמן ושולה אשתו שכבה פרוקת רגליים על הספה בסלון. היא לבשה שמלה פרחונית וזהו.
שולה בהתה בטלוויזיה ונראה היה שהיא לא באמת שם. על השולחן בסלון ניתן היה לראות קופסת גלידה של בן אנד ג'ריז, וניל-פקאן ושוקולד. לפי הצלופן הקטן והמקומט שנח ליד הקופסה אפשר היה להבין שהיא ירדה עליה עד הסוף. שולה היתה כזאת, היא היתה גומרת עד הסוף.
    יוסי נכנס על קצות האצבעות, הוא הניח את תיק העור על הרצפה ליד הדלת מתחת לקולב המעילים בכניסה.
הוא צעד בצעדים איטיים וחרישיים לעבר פינת האוכל, לכיוון ארוחת הערב.
"עצור!" שלחה אליו שולה טיל בליסטי.
"היי מאמי," יוסי כולו חיוכים.
"מאמי?! מאמי תקרא לחברים שלך! בטלפון אמרת חצי שעה."
"מאמי, זה היה חשוב..." יוסי ניסה ושולה מבלי לזוז המשיכה:
"חשוב? מה כל-כך חשוב שם יותר ממני? או מהילדים שלך, אתה בכלל זוכר איך הם נראים?"
"שולה, מאמי, עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה קריטית..."
שולה קטעה אותו בפראות: "על התקופה הקריטית הזאת אני שומעת כבר שלוש שנים, מה יהיה יוסי?"
"נו בחייך, את מכירה אותי, אני עושה את זה בשבילנו," הוא אמר והתקרב לסלון. שולה הושיטה את ידה לשלט והחליפה ערוץ.
"בשבילנו? אתה עושה צחוק. כבר מזמן אין כאן בבית 'בשבילנו'!" שולה זפזפה.
 "שיט, הכבלים האלה משעממים," היא פלטה הערת ביניים.
"למה את מתכוונת? שולה!" יוסי ניפח את החזה והתקרב עוד קצת.
"אני מתכוונת, שהחארטה שחיברת לנו במבצע של אחד פלוס אחד לא שווה את הכסף..."
"לא, לא לזה אני מתכוון, לדבר השני שאמרת. מה זה היה?"
"ההה. בשבילנו. נו באמת, יוסי, הרי אתה יודע טוב מאוד. בבית הזה יש רק בשבילך. וזה נמאס עליי."
"שולה, דיי עם הרגשי שלך. תפסיקי עם זה," הוא פשט את המעיל וזרק אותו על הכורסה האדומה.
"רגשי. אתה לא מתבייש. מתי בפעם האחרונה חזרת בשש הביתה והיית עם הילדים שלך? מתי בפעם האחרונה עשית משהו פה בבית? כל הזמן זה העבודה שלך. עכשיו זה זמן קריטי, עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט!!!" שולה התיישבה על הספה, העור הלבן של פניה האדים. העיניים הכחולות שלה הבריקו.
"שולה תירגעי, אין לי חשק להיכנס לזה עכשיו."
"להירגע? חרטטן קטן, להירגע? מתי בפעם האחרונה שכבת איתי?"
יוסי עמד באמצע הסלון ושתק.
"אתה שותק? או שאתה מנסה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה?" היא נעמדה, שיערה הכתום התנופף מהפעולה שלה. הוא שיווה לה מראה של שיח בוער.
"שולה, אולי תפסיקי, באמת, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו," יוסי היה נבוך. בדרך כלל שולה לא היתה ישירה כל-כך. אבל ברגע זה הוא צפה את הבאות והן לא בישרו טובות.
"להפסיק? לא!" היא הרימה את קולה ולחצה שוב על השלט. על המסך התביית ערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק. שולה השתתקה. היא הביטה על מחול של עכבישים והקריין תיאר כל פרט ופרט:
"האלמנה השחורה נותנת לזכר להתקרב אליה. כאשר הוא מריח אותה, הוא מתחיל במחול הזיווג. האלמנה השחורה נותנת לזכר להזדווג עימה. לאחר שהכל מסתיים היא עוקצת אותו ולועסת את ראשו."
"מגעיל," היא פלטה. יוסי עמד שם כמו פסל ולא אמר מילה. מחשבות של איך-אני-יוצא-מזה הפציצו את מוחו וגרמו לו למיגרנה.
"שולה מאמי," הוא התקרב אליה. "בונבונית שלי," הוא שלח ידיים.
שולה דקרה בו מבט עצבני.
"תוריד אותן ממני, אתה שומע?!" בשילוב של המבט בעיניה ה'ללעוס את הראש של הזכר' דווקא נראה אפשרי.
יוסי לא הבין את הרמז, הוא המשיך לגפף אותה. שולה התנגדה: "זה לא יעבוד לך," היא אמרה לו.
יוסי המשיך. סקס זה מה שהיא רוצה, חלף לו בראש, סקס זה מה שהיא תקבל.
"די! יוסי, די כבר" אך יוסי המשיך והמשיך.
שולה הדפה אותו מעליה: "אמרתי מספיק!" עיניה ופניה החליפו צבעים ביניהם.
"חשבתי שאת רוצה," הוא הביט בה.
"חשיבה היא לא החלק החזק שלך" היא יישרה את השמלה שלה והסירה את הזיעה ממצחה. יוסי הסתובב על המקום והתרחק ממנה.
"איפה ארוחת הערב שלי," הוא רטן מאחורי הגב. את שולה זה פוצץ.
בצעדים מהירים היא נגשה לעבר השולחן שבפינת האוכל. יוסי היה בדרכו למטבח. שולה הגיעה לשולחן ואחזה בצלחת ארוחת הערב. יוסי הגיע למטבח ואחז בידית המקרר.
"יוסי!" שולה קראה לו.
הוא הסתובב לעברה.
"תפוס!!!" הצלחת עם הסוליה והטיט ריחפה לעברו כמו חללית ממאדים. יוסי פתח את דלת המקרר. אותות מצוקה נשלחו מהחללית והיא התרסקה על הדלת הפתוחה. החלקים נשארו דבוקים על הדלת. לא היו ניצולים.
"מה עובר עלייך?" זעק יוסי מאחורי דלת המקרר.
"אתה!!!" היא צווחה שכל העולם ישמע. שולה התקדמה לעברו. יוסי נעמד. שולה הגיעה בצעד וחצי.
"מה כבר עשיתי?" הוא היה אחוז בהלה. הפרצוף הכהה שלו הפך לאפרורי.
"כלום," היא הדביקה לו סטירה. הפרצוף שלו הזדעזע. ידה השנייה רצתה לעשות אותו הדבר, אך יוסי התאושש במהירות ועצר אותה. שולה לא ראתה בעיניים יותר, מבחינתה שימות הכלב.
היא התחילה עם מכות נמרצות לכל עבר. יוסי התגונן. ימנית מפה ושמאלית משם. לא היה לו סיכוי כל עוד היא היתה בשוונג.
לפתע נשבר לו ממנה. הוא ריכז את כל כוחותיו ותפס בשערה ומשך אותה למטה.
"אייייייייי!!" שולה צרחה. ידיה נשמטו והפסיקו להכות.
הוא נענע את ראשה כמו קוקטייל טרופי, מערבב את כל האלקטרונים במוח של שולה. מערבב אותם טוב טוב.
שולה לא איבדה את עשתונותיה, היא גששה אחרי משהו לתפוס. המקרר היה עדיין פתוח והיד שלה מצאה בקבוק בירה קורונה. היא שלפה אותו מהמקרר ובכל הכוח הכתה את יוסי ברגל. ישר בעצם הראשית. יוסי מעד על הברכיים. שולה עם היד הפנויה תפסה לו בביצים ולחצה. מעמקי נשמתה היא מחצה אותן. ויוסי? מכל הנשמה הוא שר. קולו עלה אל-על ופתח את ארובות השמיים.
"אמא? אבא?" נשמעו קולות דקיקים מהפרוזדור. יוסי ושולה קפאו על מקומם. כל מה שהיה חסר עכשיו זה פלאש מצלמה. שניהם הביטו לעבר הקולות.
"מה אתם עושים?" שאלו במקהלה שלושת הילדים. הם עמדו שם בסדר עולה מהקטן לגדול לבושים בפיז'מות. אמיר, הבכור, עמד שם עם כתם שתן על מכנסיו ויעל הקטנה אחזה בבובת בד שמוטה על הרצפה. רק ירון ביניהם ישן בעמידה.
    יוסי ושולה הביטו המומים על ילדיהם ואחר כך אחד על השני ואז נזכרו היכן הם הפסיקו. שולה שלחה ימנית לתוך פרצופו של יוסי.
 
    לאחר לילה שלם במיון ובוקר חסר שינה יוסי הלך לעורך הדין שלו. יום שלם הוא בזבז במשרד שלו, מדדה בשפיפות בין המדפסת לחדר הישיבות. על פרצופו הוא חבש משקפי שמש כהים, אך הם בקושי הסתירו את הפנס בעינו השמאלית. 
    שלושה ימים ושלושה לילות של ישיבות ארוכות, ששולמו כמובן לפי שעת עבודה של עורך הדין, ערך הלה והכין עבור יוסי הסכם נישואין מאוד מפורט ומדוקדק. יוסי היה מאוד קפדן לגבי ההסכם החדש. הוא ישב בעמדת האינטרנט וחיפש באתרים שונים תקדימים ועצות עבור כל מיני סעיפים.
    ששום דבר לא יחסר לה. הוא הרהר והעלה רעיונות ועורך הדין תרגם הכול לשולה. המזכירה הקלידה וכרכה בספירלה עבה במיוחד את 69 הסעיפים שמנה ההסכם החדש.
    למורת רוחו של עורך דינו, יוסי לא הסכים לוותר על אף סעיף. אם ככה אז עד הסוף. כמו ששולה אוהבת. ככה הוא חשב לעצמו, רשם צ'ק ולקח חשבונית עם שלושה עותקים של ההסכם והלך.
 
***
 
    כששב יוסי הביתה שוב חלשה השמש על הרקיע בצידו האחר של כדור הארץ. הוא נכנס הביתה בטריקת דלת, נפוח מהאגו שלו יותר מהמכות שספג.
"שולה-מאמי?" הוא קרא לה כאילו שלא קרה כלום ביניהם.
"אני במקלחת, עשר דקות ואני בחוץ," היא ענתה.
    השעה היתה כמעט חצות. שולה יצאה מהמקלחת עטופה בחלוק מגבת לבן. היא סירקה את שערה תוך כדי התקדמות למרכז הסלון. יוסי ישב מרווח על הספה האדומה. בינתיים עד ששולה סיימה להתקלח הוא הביא עימו בקבוק שטו דה דאקס ושתי כוסות בעלות צוואר ארוך. הוא מזג את היין וטעם אותו. לאחר שהיה שבע רצון, מזג מהבקבוק לכוסות וחיכה לה.
"מה אנו חוגגים?" היא שאלה ועיניה נפערו כאשר נכנסה וראתה את בעלה מחכה לה.
"הסכם נישואין חדש," הכריז יוסי בהתלהבות.
"מה, יצאת מדעתך?" היא המשיכה לסרק את השיער תולשת את השערות השבורות מהמברשת ומגלגלת אותם לכדור. יוסי שתק וטפח על שלוש החוברות שנחו של השולחן ליד הבקבוק.
"המכה שקיבלתי בראש באמת עשתה פלאים," הוא אמר ומייד חייך.
"המממ," הסכימה איתו אשתו והתיישבה.
יוסי הגיש לאשתו כוס מלאה ביין. שולה לקחה את הכוס בזהירות, היא קרבה אותה לאפה והריחה את המשקה. לא מורעל, חייכה לעצמה. היא טעמה על קצות שפתיה, דפנטלי לא מורעל. היא לגמה טיפה מהיין וגלגלה אותו בחלל פיה, מעט גרגרה אותו. "טפו" היא ירקה אותו לתוך הכוס הריקה שהגיש לה.
"אחלה יין, לפחות אני מוכנה להודות. יש לך טעם טוב," אמרה שולה ולגמה לגימה ארוכה. יוסי הגיש לה עותק מההסכם פתח את הדף האחרון והגיש עט קרטייה שירש מאביו.
"השתגעת? אני לא חותמת מבלי לקרוא," היא סלקה את ידו של יוסי. והפכה את החוברת לצידה השני, פתחה את העמוד הראשון והחלה לקרוא. בהתחלה בקול רם ואחר כך בשקט: "הואיל ושולה שיין..."                                                            
לפי ההסכם מעתה והלאה היתה על שולה חובת שינה בעירום מלא, חובה עליה לקיים יחסי מין עם בעלה בוקר וערב זולת בימי המחזור.
"במחזור!!! התחרפנת?" שולה זרקה ביוסי, אך הוא לא התייחס כלל להערה.
"תמשיכי, רצית לקרוא לפני שאת חותמת."
כתוב 'זולת'. אולי בשיעור שלמדו על זולת שולה היתה חולה. או במחזור.
עוד היה כתוב שם בסעיף הממוספר 16: "יחסי מין יהיו ללא הגבלה. לא תעלה לעולם טענת אי הסכמה על ידי האישה ליחסי מין ו/או להתגפפות כזו או אחרת, יחסי מין בכל מובן שהוא (כולל הפיכת שולחן)." לסעיף צורף פירוט גרפי.
    שולה פרשה את השרטוט שהיה מקופל לשלוש. היא הביטה בו מכל הכיוונים כולל הפיכת החוברת במאה ושמונים מעלות. מנסה להבין למה התכוון המשורר.
"יוסי, אני באמת מצטערת על המכה בראש, לא חשבתי שהיא תהפוך אותך לדפוק עד כדי כך," היא הניחה את החוברת על השולחן.
"דפוק או לא, בלי החתימה שלך לא נוכל להמשיך."
"אני בחיים לא חותמת על דבר כזה," היא הקשיחה את עמדתה. יוסי הסיר את משקפי השמש. עינו השמאלית צפה בתוך נפיחות סגולה-אדמדמה. עינו השנייה התכווצה שלוש פעמים, "תקראי, ונדבר על זה בסוף."
שולה לקחה שוב את החוברת והמשיכה לקרוא:
17. "שולה תיטול באופן רציף גלולות למניעת הריון. התעברה האישה מכל טעם שהוא, תבצע לאלתר וללא כל דיחוי הפסקת הריון מלאכותית (הפלה)."
"אני לא מסכימה לזה. ואם אני רוצה עוד ילד?" היא הפנתה שאלה ליוסי.
יוסי הרהר: "תוכלי לפתוח משא ומתן אם וכאשר הכול יתנהל על מי השפיר, בינתיים ככה אני רוצה וככה יהיה," הוא לגם שוב מכוס היין.
שולה סימנה תנועה של הברגת בורג עם האצבע שלה על רקתה והמשיכה לקרוא:
21. "יש מראש הסכמה בלתי הפיכה של האישה לכל חיבוק ו/או גיפוף ו/או מין מכל סוג שהוא."  היא ניסתה לקרוא בשקט ולא להתרגז.
23. "לא רצתה האישה לבצע אקט מיני כזה או אחר, תקום ותתרחק ו/או תאמר: "תפסיק" (אמירה מילולית ברורה לפני ביצוע האקט ולא כשכבר החלו גיפופים).
טוב, מה יש לך להתרגז על כזה סעיף, ניסתה שולה להרגיע את עצמה.
36. "האישה לא תטען לעולם כל טענה לפיה הבעל עשה בה מעשים מגונים ובוודאי שלא בכפייה." נו, באמת, הרהרה שולה, הטענה שלי בדרך כלל הפוכה.
38. "האישה לעולם לא תרים קול על הבעל ולא תצעק בשום שפה ובשום כינוי."
שולה החלה לצחוק בקול רם. "אז איך אתה מצפה שאני אתקשר איתך, הרי בלי צעקות במקרה הטוב אתה לא מבין."
יוסי הביט בה ונפנף בידו "תמשיכי, תמשיכי."
42. "אין ברוגז ואין שתיקות. האישה לעולם תענה לשאלותיו של הבעל ותשוחח איתו. לעולם תענה האישה דבר אמת."
"כשתגיע בזמן הביתה, או במקרה הטוב תתקשר סתם כך באמצע היום לשאול מה נשמע, אני מבטיחה לענות לך בכנות ולספר לך את האמת רק את האמת ואת כל האמת," היא צחקה בהתקף היסטרי ודמעות החלו לנשור על הנייר המודפס.
48. "בין האישה לבעל תהיה תקשורת ויוחלפו עדכונים שוטפים בכל הקשור לענייני הבית וניהולו."
"או! עם הסעיף הזה אני מסכימה לחלוטין, אני מוכנה לזה עשרים וארבע שעות ביממה," אמרה שולה והצביעה עליו שיוסי יראה.
"איזה סעיף זה?" הוא שאל.
"48," ענתה שולה. יוסי פתח את החוברת שלו בעמוד המתאים וקרא את הסעיף.
"הלוואי שזה יקרה," אמרה לו. "הבעיה שאתה אף פעם לא בבית כדי לקבל דווח," שולה המשיכה לקרוא.
49. "האישה לעולם לא תנתק שיחת טלפון מבעלה, ולעולם פלאפון שיעמיד הבעל לרשותה, יהיה זמין וטעון."
שולה גיחכה על הסעיף הזה. היתה זאת התאבדות מצדה לחתום על דבר כזה, הרי רוב הזמן היו מתפתחות ביניהם מריבות בטלפון ורוב הפעמים הן היו מסתיימות בניתוקים הדדיים.
"אתה תעמוד בסעיף הזה?" שאלה שולה.
יוסי הנהן בראשו.
ושולה המשיכה:
53. "בין בני הזוג לא יהיו כעסים, יהיה הומור ובדיחות (כולל גסויות)."
    שולה התעייפה מעט והחלה לדלג. היא חיפשה את הדברים המשמעותיים. גם לגבי הילדים היה הסכם הנישואים מפורט לעילא ולעילא:
"אף הורה לא ישמש ערכאת ערעור על החלטות ההורה השני."
"כשאחד הילדים יצעק, האישה תפעל להשתקתו המיידית ואם לא תצליח, הבעל ייכנס לנעליה."
שולה פרצה בצחוק רם: "אוי, יוסי. זאת הבדיחה הכי טובה ששמעתי ממך, קודם כל תהיה בבית. אחר-כך תכניס סעיף כזה."
 
60. "המסגרת הלימודית של הילדים – באחריות הבעל בלבד, האישה תסכים לכל מסגרת לפי שיקול דעתו של הבעל."
64. "האישה לא תסית נגד הבעל את הילדים, ותמנע מהם מלכנותו בכינויים: ערבי, מסריח, שמן, מטומטם וכו'."
65. "האישה תחנך את הילדים לכיבוד אב. הבעל יחנך את הילדים לכיבוד אם."
69. "האישה לא תכה את הילדים ולא תצעק עליהם. הבעל לא יכה את הילדים ולא יצעק ולא יעניש."
 
    לאחר שסיימה שולה לקרוא, הגיש לה יוסי שוב את העט לחתימה.
"סורי דרלינג, אבל על השטות הזאת אני לא חותמת." שולה השליכה את החוברת על השולחן לאות זלזול, לקחה את כוס היין ורוקנה אותה אל קרבה.
"תחתמי, תחתמי," הוא עשה תנועות עם העט.
"תראה יוסי, אני מבינה שאתה עצבני על מה שקרה, אבל חוזה כזה לא יביא אותנו רחוק. בקשר לזה שאנחנו מוכרחים שינויים בהתנהגויות שלנו אני מסכימה אבל זה צריך לבוא טבעי כאות של רצון טוב ונדיבות ולא בגלל סעיפים משפטיים שנחתום עליהם, זה מגוחך."
"תחתמי וזהו, אחרת..." הוא התחיל לאיים ושולה סיימה את המשפט שלו:
 "אחרת מה? תכה אותי?"
"לא, אני אהרוג אותך," הוא שלף ממכנסיו אקדח כסוף וכיוון אותו לשולה.
היא נבהלה: "יוסי? מה אתה עושה?"
כל הנמשים שעל פניו קפצו לדום כמו קבוצת חיילים שמחכה לפקודה.
"תחתמי אמרתי לך!" יוסי הרים את קולו מעט ועוד הוסיף סימן קריאה בסוף המשפט, שהפך אותו לציווי.
שולה הביטה ביוסי מבועתת כולה: "אתה יודע מה שאתה עושה?" היא שאלה אותו ולקחה את העט.
יוסי הנהן בראשו וניגש למזנון המהגוני שלהם. הוא פתח את קופסת הסיגרים הקובניים ושלף משם סיגר אחד. שולה הביטה בו וחתמה על שלושת העותקים. כשסיימה דחפה אותם הרחק ממנה. יוסי התקרב לשולחן, דפדף בהסכמים ואמר:
"אני רוצה ראשי תיבות בכל עמוד," ודחק אותם שוב לשולה.
"אבל ראשי תיבות..." ניסתה שולה להתנגד.
יוסי הרים את האקדח יותר גבוה. עכשיו הוא כוון בדיוק לאף שלה.
בלית ברירה שולה עברה על כל העמודים כולל השרטוטים וחתמה על כולם. כשסיימה סימן לה יוסי עם האקדח שתתרחק מעט. הוא התיישב על הספה והחל לעבור על העותקים מוודא שלא פספסה שום עמוד. כאשר סיים אמר:
 "עכשיו יש בינינו הסכם נישואין כמו שצריך," הוא כיוון את האקדח אל פרצופה, שולה החלה להזיע. קליק, השמיע האקדח. יוסי קירב אותו לסיגר והדליק אותו. שולה התעלפה.
 
    אמנם שולה שיין חתמה על ההסכם, אך לעמוד בו לא היה קל. למרות שאת הקטעים המיניים שבו היא ביצעה בהתלהבות מבלי לפספס שום סעיף. מה שהכי מצא חן בעיניה היו הסעיפים שדרשו להסתכל בשרטוטים. יוסי אף הוא החליט לעמוד בכל הסעיפים שבדה ממוחו הקודח. גם לו זה היה קשה ולא פעם אחת הוא סירב להישאר שעות נוספות. חיי משפחת שיין חזרו למסלולם ועוד נראה כאילו השתפרו. אבל שולה לא יכלה להסכין עם העובדה שההסכם הוצא ממנה באיומים. היתה זו עבירה פלילית לפי כל ספר חוקים, ושולה החליטה לחפש עורך-דין המתמחה בענייני גירושים ופלילים. אחת מחברותיה המליצה שתפנה לאברהם סטרלינג: "תשמעי, הוא עושה פלאים. הוא שווה את מחירו בדולרים." היא צחקה: "הבנת? דולרים? סטרלינג?"
    שולה נפגשה עימו. סטרלינג עבר על ההסכם וכמעט שקיבל התקף לב מרוב צחוק. "ואת עוד חתמת על זה."
"מר סטרלינג, שלא תבין אותי לא נכון, הוא איים עלי באקדח, מה רצית שאעשה?"
"מה את רוצה לעשות?" שאל אותה סטרלינג.
"אני רוצה לבטל את ההסכם הזה," אמרה לו שולה.
"את בעצמך אומרת שהחיים חזרו למסלולם."
"אני לא אוהבת את יוסי יותר, אני פשוט ממלאת את חלקי ההסכם."
"אוקיי, הבנתי אז ככה..." סטרלינג, הסביר לה את תוכניתו. "אבל הכי חשוב זה שבשום פנים ואופן אל תתפרצי עליו, הבנת? לא משנה מה יהיה."
   סטרלינג שלח את משה לעקוב אחר הזוג. "תתקין מצלמות בבית, בסלון, במטבח, בפינת האוכל וגם בחדר  השינה. יש לי אישור מהאישה," אמר לו סטרלינג.
עברו כמה שבועות, ויוסי חזר לסורו, הוא נשאר שוב עד שעה מאוחרת בעבודה, ועוד ביום חמישי. שולה ישבה בבית וכססה את ציפורניה מרוב כעס, אפילו את אלה שברגליה. הפעם הוא העלה את חמתה והיא הרקיעה שחקים. כשנכנס שכחה את כל ההסכמים החתומים שבעולם, והתנפלה עליו: "מה אתה חושב לעצמך? ששוב תשאיר אותי ככה זרוקה?"
יוסי התקשח בעמדתו. שולה איבדה את כל העשתנות ובום! הם שוב חזרו לזירת האיגרוף, הפעם הכללים היו שונים: הכל הולך. דברים החלו להתעופף, זה כלל גם עציצים, תמונות ואגרטלים. עד מהרה הבית נראה כמו מערכה במלחמת המפרץ. יוסי החל מכה אותה ואילו שולה לא ויתרה והחזירה לו. שמאלית, ימנית ועוד שמאלית אחת שניפחה לו את העין השנייה. לאחר שהקרב הסתיים גם התנדנדה לו שן.
    הפעם יוסי לא ויתר ובא כוחו הגיש תביעת גירושים בשמו. בבואם לבית המשפט הביט השופט הנדהם בהסכם ההזוי ואימץ מיד את עמדתה של שולה. עוד קבע השופט כי זהו הסכם בלתי מוסרי ובלתי חוקי בעליל. בפרוטוקול צוטטו דבריו של סטרלינג: "אין טעם לכתוב סעיפים ערכיים במסמכים משפטיים. בהסכמי ממון רבים וחוקיים כתוב: לנהוג בכבוד זה בזה ולא להסית את הילדים כנגד הורה זה או זה. מה הטעם בסעיף כזה? אם לאבא יש פילגש והוא התגרש מהאמא למענה, והוא אף התחתן איתה, לפי סעיף זה צריכה האם להגיד לילדים שהפילגש נפלאה, וטוב שיש לאבא אישה שמטפלת בו וזה עוזר לנו?" אפילו הקלדנית גיחכה מאחורי המחשב.
        לאחר שסיימו לצפות בקלטת, ניגש משה והדליק את האור. "הבנת, למה חשוב להבין את הרקע?"
"אני חושב שכן," ענה רונן. "סטרלינג לא סתם שלח אותך אליי, הוא רצה שתראה דוגמה חיה. עכשיו לך ותעשה שעורי בית לקייס החדש שלך אם אתה רוצה להצליח במשפט בעוד יומיים." סיים משה ללגום מהקפה שלו. רונן אסף את חפציו ויצא את החדר.
חזרה לראש העמוד