סוף גירושים בתכנון מרשים
עילת גירושים מוקלטת
השם פולה הרגיע את מירי. היא לא העלתה בדעתה שמדובר בפצצה ארגנטינאית לטינית צעירה. גם כשדיברה איתה בטלפון היתה רגועה, שכן המבטא הדרום-אמריקאי הוסיף, לכאורה, שנים לגילה האמיתי. למוטי שוב התפנה הזמן וביחד עם פולה הכול נשמע טוב יותר, אפילו לואי ארמסטרונג חודש לחמישה ערוצים ובס.
מוטי התקדם אל עבר החיים הנוחים בצעדי ענק והוא העביר את המשרד לתל-אביב. עכשיו היה לו קל וקצר להגיע לעבודה. את המיזוג האחרון הוא עשה עם מפעל מצעים ענק. רק המיזוג הזה הכניס לקופת החברה כמה מיליונים. את הווילה בכפר שמריהו הוא בנה מהריבית. עם בריכת שחיה ושתי מרצדס בנץ בכניסה, החיים באמת נראו מענגים. מירי סיימה את הדוקטורט בהצטיינות יתרה ולבן השני, רועי, כבר עשו בר-מצווה. איך שהזמן עובר, חשב מוטי כששמע את בנו מדקלם בסלסולים את פרשת ויקרא.
השעמום הרג אותו והוא חיפש את השורשים שלו בקיבוץ שבו גדל. שם בנה מפעל לווילונות דקורטיביים ונתן לאמא לנהל אותו, ממש כפי שעשתה בגזברות הקיבוץ בשלושים שנים האחרונות. אלא שלאחר ההפרטה לא הקיבוץ הרוויח אלא מוטי ואמו. היתה לו אם מרוצה, אישה אוהבת, מאהבת נשית וילדים שהסבו לו אושר. אך למוטי זה לא הספיק. הוא חיפש קצת אקשן בחיים.
יום אחד שכח מוטי את המפתחות למשרד. הוא מיהר כל–כך באותו היום. זה היה יום של פגישות עם החשב ורואה החשבון של החברות.
מירי התאפרה והתכוננה ליום של כמה סידורים שעיסוי שוודי בסופם. כשהיתה כבר בפתח הבית בדרך למספרה קלטה את צרור המפתחות של המשרד תלוי ליד הצרור שלה. ביעילות האופיינית לה חשבה מירי להקפיץ לבעלה היקר את הצרור למשרד. היא עברה קודם כל במספרה ועשתה פסים לראשונה בחייה, מסיבות פרקטיות של עומס יתר בשערות שיבה. בקניון קנתה חליפת שלושה חלקים שהחמיאה לכל חלקי גופה. היא שתתה קפה עם חברתה שולמית ובסביבות השעה ארבע שמה פעמיה למשרד. כשהגיעה, מצאה את המשרד נעול.
את הסלולרי שלה שכחה במכונית. המפתחות היו בידיה ולכן חשבה להיכנס למשרד ולהתקשר לבעלה ולסכם איתו היכן להשאירם. כאשר היא מפזמת את שמיים כחולים של רוד סטיוארט פתחה מירי את דלת המשרד. המשרד היה חשוך יחסית. האור חדר בעיקר מהחלונות. היא נעמדה בפתח והביטה לעבר הפאר הנשקף לעיניה. המשרד היה מעוצב בטוב טעם. הסגנון היה לטיני ולא תאם כל-כך את מוטי. היא נכנסה פנימה. מידי פעם שמעה קולות חרישיים. צחקוק פה ושם. גניחה חרישית. מירי גיששה את דרכה והתקרבה למקור הקולות המוזרים. היא נעמדה מול החדר עליו התנוסס בגאווה שלט: מוטי הר-אבן – נשיא. היא לחצה על הידית והדלת נפתחה.
לעיניה נגלו בעלה והמזכירה המכונה פולה בפוזות, שמירי לא זכתה לראות במשך כל חיי נישואיה, וגם מחבר הקמא סוטרא היה נבוך לו עמד במקומה. היא עמדה המומה ולא הבינה איך זה יכול להיות. דקות ארוכות לא הצליחה להינתק מהמראה. כמו קטע מסרט כחול נחרטו התמונות במוחה. הזוג הלוהט לא הבחין בה. היא נסוגה בשקט, נעלה והסתלקה. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה הנפוחות. היא עצרה את הרכב באמצע הדרך על יד תמרור עצור ופרצה בבכי תמרורים. צפצופי מכוניות לא הצליחו להזיז אותה. המרצדס כמעט טבעה. חברות טובות זה דבר חיובי בייחוד כאשר שולמית עברה בדיוק את אותו הדבר עם בעלה השני. שולמית היתה האדם היחיד שיוכל לחלץ אותה מהצומת, חשבה מירי. שולמית מסרה לה את הטלפון של עורך דין סטרלינג.
"הוא דה בסט אוף דה בסט," אמרה ונשקה לה לשלום דרך הטלפון. לבסוף שוטר צעיר הצליח להזיז אותה מהחנייה המאולתרת במקום חסר שוליים שבו בחרה לעצור, ואף מסר לה דו"ח שמן לקינוח.
חסרת חיים ורועדת התקשרה לעורך דין סטרלינג וקבעה איתו פגישה. הם התיישבו בחדרו הממוזג ומירי בכתה שעה ארוכה. סטרלינג ניחם אותה, השקיע הרבה טישו, ושכנע אותה לרדת מכל עימות חזיתי ותוכניות נקמה שונות שהעלתה בפניו. המנצח הוא האסטרטג הגדול, מבין בני הזוג – סוף גירושים במחשבה תחילה ובביצוע קפדני - הוא הרביץ את תורתו על רגל אחת. אני מכיר את בעלך עוד מהצבא, איני מזלזל ביכולת האסטרטגית שלו, אבל אם תשמעי בקולי ותהיי סבלנית האסטרטגיה שלי תוביל אותך לנצח את הגירושים.
מירי יצאה ממשרדו של סטרלינג מצוידת בטייפ מנהלים זעיר. המטרה הראשונה שלה היתה להרוג את פולה, אך במקום היא קבעה איתה פגישה. המנצח הוא האסטרטג הגדול - הדהדה אמרתו של סטרלינג במוחה כל פעם שמזימות זדוניות עלו בראשה נגד בעלה ומזכירתו. דבר לא יכול היה לעצור בעדה והיא רשפה אש לקראת הפגישה. אבל היה עליה להיות מאופקת. המנצח הוא... ומה נדהמה לראות את האישה העומדת לפניה לבושה בבגדים שהסתירו רק את המקומות בין האברים בגופה. פולה היתה פצצה. פשוטו כמשמעו. רוטטת מהתרגשות כמעט בלתי ניתנת להסתרה הצליחה מירי לפלוט רק:
"מצלמות הבטחון קלטו אותך ואת מוטי שוכבים על השולחן. בהתחלה ראשו בין רגלייך ואז התחלפתם. לאחר מכן רכבת עליו כאילו הוא בננה במפרץ אילת. על השאגות שלך אריות באפריקה היו מורידים את פרוותם בפניך. וזה עוד לא נגמר, כשמוטי חדר היישר ל..."
פולה הפסיקה אותה: "טוב הבנתי, אין צורך להמשיך," היא צחקה ועיניה זרחו: "עוד רגע אני גומרת." אבל מירי סירבה להפסיק. היה לה צורך עז להיכנס לפרטים. היא הסבירה שהקלטת הגיעה לידיה. שהיא יודעת עכשיו שפולה אוהבת לעשות את זה בפוזה שהיתה מקובלת בסדום, שפולה לבשה חולצה ירוקה וחצאית כתומה. שרצועת סנדל אחת שלה קרועה. פולה נדחקה אל הקיר, הודתה ופירטה את פרטי הרומן שלה עם מוטי וסיימה במלים: "לא העליתי בדעתי שאת כל כך יפה וחכמה. מה יש לו לנהל רומן עם אישה אחרת בכלל ולמה הוא מסתיר ממך כספים ורכוש? במקום להסתיר ממך כל כך הרבה סודות היה כדאי לו לשתף אותך, בטח היית מקפיצה אותו למעלה."
בדרך הביתה מירי חשבה: היה כדאי לו מאוד לספר לי על כל הכספים שהוא מסתיר, כי הוא בוודאי לא מסתיר אותם רק ממני אלא גם מהמדינה. תת אלוף מיל. מעלים מס מהמדינה. במס הכנסה ממש יצאו בריקודים. ועוד איש צבא קבע בדימוס! הטיפול המיוחד שהוא יזכה לו מהם יהיה מעשה של למען יראו וייראו. בקיצור, מוטי הולך לבית סוהר בקרוב. וזה ילמד אותו לקח. אבל למירי פולה בהחלט החמיאה, וגם מירי נדלקה על פולה. לכן הן קבעו להיפגש שוב ולהמשיך לדבר. זאת לא היתה סתם פגישה, פולה נגעה במירי כפי שמעולם אף גבר לא נגע בליבה.
מירי יצאה מהפגישה, כיבתה את הטייפ, ורצה לעורך הדין שלה. היא הרגישה מנצחת. כל ההוכחות היו בידיה. היא ידעה שהיא יכולה לקרוע את מוטי לגזרים. כאפריטיף היא הוציאה לו צו עיכוב יציאה מהארץ עד לתחילת הדיון בבית המשפט.
