אגדות גירושים של עשירים | -5- | גירושים בצבע כסף | עליזה או זיזי |
חרף שמה לעליזה בז'רנו לא היה שמץ עליזות והיא לא ידעה כלל מהו חוש הומור. היא לא ידעה לצחוק, היא גם לא אהבה. שום דבר בחיים שלה לא ממש הצחיק אותה, החיים לא נתנו לה סיבה לחייך. במקרים נדירים במיוחד היתה משחררת את זוויות פיה, אשר בימי שגרה היו קפוצות כלפי מטה, ונותנת להן לטפס מעט מעלה, בכיוון הלחיים בעווית, שאם התאמצת במיוחד יכולת לזהות בה חיוך מריר. עוד בילדותה הבחינו הוריה כי שגו בבחירת השם, ונעלבו למשמע הערות הקרובים, אשר גיחכו על השם השמח שניתן לילדה העצובה, ולכן פשוט כינו אותה "זיזי." ברבות השנים דבק בה השם החדש ונראה כי לא היה עוד מי שיזכור כי זיזי זו מקורה בעצם בעליזה, ורק הפרטים שהופיעו בתעודת הזהות הותירו שריד דומם לשם שהיה.
רק ביום בו זכתה בתחרות מלכת היופי של בת ים, ושמה נישא על ידי הכרוז ברחבי האולם, העיזה לראשונה להרים מבטה, ולהזדקף בגאווה. כן. היא זיזי למשפחת בז'רנו, הבת של משה ומרסל, זו שעד היום התעלמו מנוכחותה וזיכו אותה לכל היותר במבט מזלזל ומהיום היא תראה לכולם, מהיום היא מלכת היופי של בת ים ונראה לאן יגיעו האחרים. לימים, כשתיזכר זיזי ברגע הזה, תסמן אותו בזיכרונה כרגע שבו העזה להישיר עיניים אל העולם. כרגע הראשון שבו צחקה על העולם במקום שהעולם יצחק עליה, כרגע שבו נטלה את המושכות של חייה והחלה לקבוע את תוואי הדרך שיוביל אותה אל המטרה אותה סימנה.