גירושים ברבנות
בית הדין הרבני בשדרות דוד המלך בתל אביב. נעמי רוקדת על מדרגות הרבנות שטופות השמש החורפית. או לפחות היא נראית מרקדת כשישבנה מיטלטל בקצב מצד לצד, שעה שהיא עולה בעקבי עפרונות ובחליפה שחורה נוסח הילרי קלינטון במדרגות בדרך לגט.
בתוך האולם הקטן יושבים שלושה דיינים.
עורכת הדין שוש צ'אנס, עורך הדין אברהם סטרלינג, והצדדים. הם כבר לא בעל ואישה, הם כבר לא אבא ואמא. כאן הם הופכים להיות הצדדים. עורכת הדין צ'אנס בהריון מתקדם והיא עצבנית אש. גם ללא המקדם ההורמונלי היא מנהלת מדיניות של כלבה: נובחת הרבה אבל נושכת מעט.
"אתה יודע למה לסופות בארצות הברית קוראים בשמות של נשים?" שאל סטרלינג את מרשו, כדי להקל מעליו את המתח.
"לא, למה?"
"בהתחלה הן סוחפות ורטובות ובסוף הן לוקחות איתן את הבית, הרהיטים, הרכב וכל מה שיש.." הלקוח צחק צחוק גדול שנהיה מר בסוף.
הדיינים התיישבו במקומם. צ'אנס פתחה:
"אני רוצה שיירשם בפרוטוקול שהבעל הכה את מרשתי." היא התקרבה אל הרשם שהיד שלו הזיעה ממאמץ לכתוב מהר ונבחה עליו באופן אישי: "רשמת?!"
"אני לא נוהג להכות, פעם אחת דחפתי אותה קלות כשהיא אמרה לי שאני לא האבא של הבן הבכור שלי."
הדיינים לא רצו לשמוע. אם הקו הזה יימשך והצדדים יודו ייאלץ בית הדין להכריז שהילד הזה ממזר, וזה הדבר האחרון שהם רצו.
"כבודו, שיירשם שהאישה מתגאה בזה שהיא בוגדת בבעלה," הפך סטרלינג את פני הדברים, והאיר אותם באור חדש.
"אני עכשיו חוקרת את הבעל! אני לא מוכנה שהוא יתערב לי, אם הוא מתערב עוד פעם אחת אני יוצאת," היא צרחה.
"משעשעת," מלמל סטרלינג כאילו לעצמו. צ'אנס התפוצצה. היה נדמה שהיא עוד רגע יולדת באולם בית הדין.
"זהו, כבודו. אני יוצאת. אני לא מוכנה להמשיך ככה."
"אם תמשיכי להתעצבן תלדי כאן," גיחך סטרלינג "ואז יהיה לבן שלך גט חינם לכל החיים."
"סתום את הפה, גם כן עורך דין. אני אדאג להתלונן עליך בלשכה," הווריד בלט לה לאורך הצוואר כשצעקה. היא יצאה מהאולם בטריקת דלת מרשימה.
"מה בקשר לכבוד המקצוע," סטרלינג עוד זינב בה בעיצומה של העזיבה הדרמטית. הדיינים איימו על נעמי שהדיון יימשך גם בלי עורכת הדין שלה.
"אני ארגיע אותה, כבודו, אני כבר חוזרת איתה."
הדיין הראשי המתין. דיין אחר ניצל את ההזדמנות וחייג בסלולרי שלו. המזכיר נח לרגע.
נעמי יצאה ולהפתעתה ראתה את איה בחוץ.
"הי, מה את עושה כאן? קודם להתחתן אמרתי לך. אחר-כך לבית הדין הרבני. לאט לאט," אמרה ולא קלטה. וגם לא רצתה לקבל תשובה. היא רצה להחזיר את הצ'אנס שלה אל האולם.
עורכת הדין שוש שתתה שלוש כוסות מים ונרגעה. היא סיימה לחקור את הבעל וסטרלינג ביקש מהדיינים להעלות עדה: איה שכטר.
"מי היא?" שאל אחד הדיינים.
"ידידה של האישה, כבודו," אמר סטרלינג ונאלץ להיאבק קלות בזוויות פיו שרצו נואשות להתפתח לחיוך.
"מה שמה?" שאל אב בית הדין.
"איה שכטר."
"מה!" לחשה נעמי אייזנשטיין המומה.
סטרלינג יצא לקרוא לאיה.
"ספרי לכבודם באלו נסיבות הכרת את נעמי אייזנשטיין."
איה גוללה את סיפור היכרותן, תוך הדגשת ה"שבחים" שחלקה נעמי לבעלה ותיבלה במידע על ניסיונות ההסתה של הכלה הצעירה נגד חתנה.
"זה מגוחך, כבודו, זה לא רלבנטי, אבקש למחוק את זה מהפרוטוקול," נבחה שוש.
"נו, באמת, האם האישה עומדת פה לדין על עבירת הסתה?" אמר אב בית הדין בביטול.
"לא, כבודו, רק רצינו לעזור לבית הדין לאבחן את האישה."
"תיגש לעניין, סטרלינג. לאן אתה חותר עם העדה?"
איה שלפה טייפ מנהלים קטן מתיקה, לחצה על פליי, הרימה את ראשה אל סטרלינג והמתינה. הס הושלך באולם. קולה של נעמי נשמע מתוך הטייפ:
"כן, אבל כמו שלך יש טענות קטנות, אני נשואה 20 שנה והטענות גדלות עם השנים. ואם כבר הלכה האהבה למה לא לסחוט את הלימון המטומטם הזה לפני שאני הולכת אל האושר והעושר? אני מתה להתגרש... אוי, את מכירה את הבדיחה הזאת?"
עורכת דין צ'אנס התיישבה בייאוש ונפנפה במסמכים שבידה כדי להשיב את רוחה.
"ויש עוד, כבודו," הוסיפה איה לא מעיזה להסתכל בפניה של נעמי. "בהמשך ההקלטה היא מסבירה בדיוק איך היא מסתירה את המכירות בחנות מבעלה ומהמדינה."
"כבודו! מרשתי לא עומדת כאן לדין בגין העלמת מס. זו חוצפה. זה לא רלבנטי."
"חברתי הנכבדה, הגברת רלבנטי, תתייחס ליחס הבוז שמגלה מרשתך לבעלה מפרנסה, שקנה לה חנות מתוך רצון כן לתמוך בה ולעזור לה למצוא עניין וטעם לחייה, והיא בתמורה מתגאה לפני לקוחותיה איך היא מנצלת וסוחטת את בעלה בטרם תתגרש. בקשר להעלמות הכספים והעלמות המס, מרשי יטפל בכך בתביעה אזרחית בהמשך."
"הצדדים ייצאו להתפשר ביניהם, שאם לא כן אנחנו נכריע בדין," אמר אב בית הדין. הדיינים האחרים ישבו משועממים.
"אנחנו הולכים לקבל ממנה בחזרה את הכל, אני הולך לשכנע אותה שעדיף לה להחזיר את הסכומים שהעלימה, בלי תביעות ומאבקים , שיאלצו את השלטונות לרחרח בספרי החנות".
"הי, סטרלינג, אני לא רוצה לקרוע אותה לחתיכות." אמר יילצין. "היא בכל זאת אמא של הילדים שלי, ובכל זאת מגיע לה משהו."
"תן לי להיות הרע. אחרי שאני אקח לה הכל, במסגרת החוק, אתה רשאי להיות נדיב ולרשום לה צ'ק על איזה סכום שאתה רוצה, בסדר? אבל זה ייראה אחרת כשתתן לה אותו בהתנדבות. גם היחס שלה אליך יהיה אחר. קצת כבוד אף פעם לא הזיק לאף גבר, כשם שצניעות לא נחשבת למחלה אצל אף אשה."
אייזנשטיין חייך חיוך קלוש. מה שניקר לו בראש באותו רגע היתה השאלה אם איה תיענה להצעת בילוי משותפת מצידו כאשר המשפט הזה ייגמר.
נעמי חלפה על פני איה ואמרה: "את לא יודעת עם מי את מתעסקת. אני אראה לך מה זה."
אבל איה ענתה: "כבר הראית לי לא מעט ואני מאוד מודה לך על כך. ראית שהקפדתי שזו לא תהיה הקלטה דיגיטלית, כי הקלטה דיגיטלית לא קבילה בבית המשפט וגם לא במס הכנסה וגם בעוד כמה מקומות שעוד לא יצא לנו לדבר עליהם."
