התביעה הנוספת
"יש לי הצעה מעשית, כבודו. ואובייקטיבית." פתח סטרלינג ללא שהיות כשחזרו כולם אל האולם, שבעים הרבה יותר, ורגועים. "תשאל את הבעל אם הוא מוכן להיבדק במכונת אמת על הסיפור שהוא מספר. לא המילה שלה ולא המילה שלו. הפוליגראף הוא שיקבע."
"אין בעיה," קפץ זאב והעביר את השערות שלו שהתפרעו שוב, מאוזן אחת לשנייה לכסות על הקרחת ההולכת ומשתלטת על מצחו בשנים האחרונות.
"מסכים?" שאל סטרלינג בחוסר אמון אך בקור רוח.
"מסכים. הרי האישה הזו נואפת ובוגדת כמו שפנה, הגיע הזמן שהצדק יצא לאור" אמר זאב וארגן את החולצה שלו בתוך חגורת המכנסיים, בתנועת ניצחון.
"עץ הרימון נתן ריחו/ מים המלח ועד יריחו." התנגן השיר בראשה של איילת והיא נאחזה בו בכל מאודה.
"כבודו, הבעל מתבקש לשמור על פיו ועל לשונו," מחה סטרלינג.
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" המשיכה איילת אל שיר הרזרבה ונאחזה במילים כמו במנטרה. ולא הוציאה אף מילה.
הדיינים התלחששו ביניהם. בבית הדין הרבני אוהבים את פתרון הפוליגראף. בימים עברו היו שורפים את הלשון במכוות אש. מי ששיקר לשונו דבקה לחיכו, לא היה לו מספיק רוק והוא היה נכווה. זו היתה ההוכחה ששיקר. למי שלא היה דבר להסתיר היתה נשמרת הלשון. איילת ידעה את זה מתוך ההתעניינות שלה בשבטים אבודים. היא נזכרה שהיה גם מבחן האזוב. היו משקים את החשודים במים מורעלים שהושרו באזוב. אם הבן אדם שקט ורגוע ובטנו איננה מתהפכת בקרבו, המערכת החיסונית שלו היתה עומדת בהרעלה והוא היה מבריא. אולם אם שיקר היה מקיא את קיבתו החוצה דרך הפה עד שמת. היא הצטערה שהיום הבדיקה אינה משמשת כבר חלק מגזר הדין והעונש גם יחד. מה זה כבר פוליגרף? הוא רק יחובר לאלקטרודות שיעבירו ללוח האם שרטוטים דקים, אשר יעידו אם שיקר או לא. הוא לא ימות מהרעלה ולא תכווה לו הלשון. חבל.
"האישה מסכימה?" שאל גוצלי.
"את מסכימה?" שאל סטרלינג.
"אני מסכימה." אישרה איילת.
"היא מסכימה," חזר עוצלי.
רק בא כוחו של זאב התעלם מהשאלה וחזר ללחוץ במה שהוא היה מעוניין:
"כבודכם, מה עם בדיקה פסיכיאטרית לשם קביעת מסוגלות הורית?"
"נדון בזה אחרי הפוליגראף," פסק קלוני והדיון הסתיים.
סטרלינג ניגש אל הדיינים לסכם איתם סופית על מנת שכולם יבינו אותו דבר: "אם הבעל מאמין במה שכתב בתביעה ויימצא דובר אמת יזכה בדירת המגורים. אם לא – התביעה תימחק."
בא כוחו של הבעל ניסה למחות אך זאב עמד בשיא הביטחון העצמי, ולאחר שסיבב עוד סיבוב את השיער שלו על המצח והגיע לאוזן הרחוקה, ועגן שם, הסכים ללא דיחוי. כולם יצאו מאולם בית הדין.
איילת צחקה.
"מה מצחיק?" שאל סטרלינג.
"הביטוי הזה 'דירת המגורים' הצחיק אותי. איכשהו זה נשמע כמעט כמו שיכון של עמידר. רוצה לראות את דירת המגורים?"
"ראיתי את הלובי, זה הספיק לי. הכל שיש. רק התקציב לסידור פרחים לשבוע זה מה שאחרים משלמים לחודש ימים דמי ועד בית."
"אלה דירות שאתה קונה אותן רק על המבנה החיצוני שלהן ומעצב את הפנים על פי רוחך," אמרה איילת בקול חולם. היא אהבה את דירת המגורים רחבת הידיים שלה, המרוצפת שיש, ספונה עץ מהגוני, פלזמות עולות ויורדות בלחיצת כפתור לתוך מזנוני עץ בכל חדרי הבית, מטבח ממורכז ומעליו שואב אוויר וריחות רעים מפוסל בצורת ורד ענק. רק שמיכת הפשמינה ופרוות השועלים ששימשה בתור כרבולית בסלון, על כורסת הטלוויזיה שווה עשרים אלף שקל. ויותר משהיתה גאה במותגים אהבה את הנוחיות העילאית שבדירת המגורים שלה."
"נדמה לי שגם ראש הממשלה לשעבר, זה המבריק, קנה שם דירה, לא?" ציין סטרלינג.
"כן, דירת מגורים," צחקה איילת. "אתה יודע? הדירה עד כדי כך גדולה, שאין לי מושג אם הילדים בבית או לא. אני צריכה להתקשר לחדרים שלהם כדי לוודא."
"נו, אז למה שנוותר לו עליה?"
"צודק."
כעבור שבוע בדיוק חזרו כולם עם תוצאות הפוליגראף. הבעל נמצא דובר שקר.
"כבודכם, הוא לא קיבל הכנה ראויה. הוא התרגש!" מחה עורך דינו של הבעל.
"תירוצים. היה ברור לו בדיוק על מה הוא הולך להישאל. הוא הסכים להעמיד את הדירה המשותפת למבחן הפוליגראף, כבוד בית הדין, אני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול.
"חוץ מזה, הבעל נשאל שאלה כללית, הוא נשאל אם הוא מאמין שאשתו בגדה בו במשך שנות נישואיהם. אנחנו סיכמנו על שאלה ספציפית. מדויקת," בא כוחו של הבעל ניסה לפסול את תוצאות בדיקת הפוליגראף בכל כוחו.
"הסכם זה הסכם," הצטער מאוד סטרלינג. "צריך לכבד אותו. בינתיים גיליתי שאותו חיים שכטר, שיצא לחזר אחרי מרשתי, יצא אליה בשליחות. חיים שכטר מוכר כמדובב המשכיר את עצמו לעורכי הדין השונים. אני לא יכול לקשור אותו בראיות אל בא כוח הבעל, אבל מאחר שזה עיסוקו, וכל מיני עורכי דין משתמשים בשירותיו, אני מציע שכבוד אב בית הדין יעיין במסמכים דומים המעידים כי אכן שכטר הוא חלק מההפללה המבוימת של מרשתי. מילא מדובב, כאן הוא נשכר כדי לשחזר מציאות מדומה. זה פלילי! אנחנו עוד נראה מה לעשות בנידון." סיכם סטרלינג.
"אני יוצא מכאן לתבוע אתכם באזרחי. ההחלטה הזו לא תעמוד במבחן בג"צ," עורך דינו של זאב הרים את קולו לכלל צרחה.
"זה בגיצ בהחלט," ענה סטרלינג בנחת.
"אל תדאג, זאב," אמר עורך דינו. "ברגע שהדיון פה מסתיים אנחנו יוצאים להגיש תביעה אזרחית."
הדיון הסתיים. שתיים אחד לטובת האישה. גיים אובר. המשחק הסתיים. איילת זכתה בדירה ובילדים.
כל הארבעה התנפלו על כפתורי המעלית אולם המעלית האיטית של בית הדין בוששה לבוא. התובעים פנו לרוץ במדרגות.
"תיזהר לא להחליק במדרגות," הזהיר סטרלינג את עורך הדין של זאב, מתוך טוב לב אינסופי, ולחץ על כפתור בנייד שלו. האס. אמ. אס. שהיה מתוקתק מראש יצא לדרך. הוא היה מופנה אל נהג המונית העובד בשירותו של סטרלינג שחיכה במכוניתו אי שם בעיר, בפתח בית המשפט האזרחי.
"הגש את התביעה" היה כתוב בהודעה. הנהג שלף שלט של נכה, הציב אותו בחזית החלון הקדמי, יתרון שאין ערוך לו בתל אביב, ונעל את המכונית בלחיצה מרחוק, בעודו מטפס במדרגות. נשמעה אזעקה בקול של נביחת כלב. המכונית בטוחה. הנהג התקדם אל הדלפק בו מוגשות התביעות, שעה שזאב ועורך דינו עוד התעצבנו על קצב המעלית היחידה בבניין ושעטו על מדרגות הרבנות הפונות אל רחוב המלך דוד בבקשה אילמת.
