בגידה לעין המצלמה
שמש עמדה באמצע השמיים, מלטפת את האדמה והעצים, שעה שאלון נכנס לאורווה. הוא החזיק בידו מצלמת וידאו והחל משוטט עימה. עין המצלמה קלטה את ערימות החציר, היא שטה מהם לעבר ציוד הרכיבה שהיה מונח על שולחן קטן ליד דלת מעץ, עליה היה ממוסמר שלט "חץ". תיפוף חסר סבלנות נשמע ברקע, כמו נקישות מתכת על עץ. המצלמה שוטטה והתמקדה על השלט למספר שניות והמשיכה לנוע לעבר הבריח. אלון הושיט את ידו ופתח את הדלת. גוף שחור, שרירי ומוצק נעמד לפניו. הוא רקע ברגליו המשורגות בשרירים. פרוותו השחורה הבריקה. הוא הנהן בראשו. אלון צילם את עינו השמאלית בזום אין. הסוס הושיט את ראשו קדימה ופלט נחרת שמחה. סילון של אוויר חם נורה מנחיריו במשב חרישי.
"אני שמח לראות אותך, ידידי," נהם חץ בשפתו.
"גם אני, התגעגעתי," ליטף אותו אלון.
"אלברט?" הרים אלון את קולו.
"כן, אני מיד מגיע," בקע קול מבוגר מעבר לפינה. היה זה אלברט, הבטלר הראשי של משפחת רוזן.
"אתה רוצה לצאת לסיבוב היומי שלך?" אלברט נכנס לפריים של אלון אבל נראה מגוחך כמו בעין הדג.
אלון לא ענה. אלברט ניגש לציוד והעמיס על חץ את האוכף, רתם אותו ובדק שהכל במקומו. אלון ענד את המצלמה על צווארו והשחיל רגל אחת לתוך ארכובה. אלברט ייצב את הסוס ותמך בצעיר בכתפו על מנת שיטפס על גבו של השד השחור. הופ! ואלון היה למעלה. הוא לחש לסוס דבר מה. חץ הנהן בראשו והם צעדו אל פתח האורווה.
"תודה, אלברט," סינן אלון חרישית ונעלם עם חץ.
מאז שקיבל אלון את המצלמה החדשה הוא לא הפסיק לצלם. פסגת האושר שלו היתה צילום תוך כדי דהירה מהירה. הוא עבד על זה וכל יום שיפר את איכות הצילום. שאיפתו היתה לצלם דהירה חלקה. הם יצאו לעבר החורשה. כאשר התרחק אלון מהחווה, הוא שוב לחש לחץ. הסוס השרירי לא היסס לרגע ופתח בדהירה מהירה כסופה. רגליו דחפו את האדמה קדימה והם המריאו. במצלמה זה נראה כאילו הם מרחפים באוויר.
לאחר שעתיים של רכיבה פרועה, חזרו חץ ואלון לאורווה. אלון רתם את חץ ליד השוקת ובעזרת קלשון מילא את ארגז החציר. חץ דחף את ראשו האצילי לתוך המים וינק אותם בשקיקה. בינתיים הבריש אלון את גבו והרגיע אותו. חץ נראה מותש. כשסיים הכניס אותו לתאו שבאורווה, אחז בשתי ידיו את פרצופו הארוך, לחש לו דברי אהבה, נשק לו במרכז אפו ויצא.
המצלמה שוטטה לעבר הווילה, שני דונם משם. היא קלטה שיירת נמלים סוחבת חרגול מפורק. דבורה קטנה זמזמה ליד גינת החרציות הלבנות, מדלגת מאחת לשנייה.
מדי פעם צילם אלון את האורווה ומיד חזר לשביל המוביל הביתה.
"או, זה חדש," הוא לחש לעצמו בזמן שהתמקד על סמל חדש שהיה נעוץ באפה של מכונית כסופה. "ל....לק...לקסוס," הוא הקריא לעצמו את השם לאחר שעשה סיבוב סביב חלקה האחורי של המכונית. "מעניין של מי היא" השמיע דברי קריינות והתרחק על מנת לקלוט את כולה בתוך הפריים.
הוא נכנס לתוך הבית. הצמצם התרחב על מנת לקלוט יותר אור. המסדרון נראה ארוך יותר דרך עדשת המצלמה. אלון צעד במהירות. המטרה בקצה המסלול היתה אמא. הוא היה חייב להציג בפניה את ההישג החדש.
השעה היתה שלוש וריבי, כמדי יום באותה שעה, התאמנה בחדר הכושר הפרטי שלה. המצלמה ירדה במדרגות. אלון התאמן בלצלם את עצמו מבלי שנעליו יופיעו בתמונה. זה היה די משעשע לחזור ולראות את הסרטים שצילם.
הוא פתח את הדלת לרווחה. ריבי היתה שרועה על הרצפה. רגליה מושטות אל-על. והיא פידלה בהן כאילו שהיא רוכבת על אופניים. אלון הניח מבטו על פניה. לידה היה גבר שרירי לבוש בגופיה דקה שהבליטה את גופו החלק והשזוף.
"78,77,76..." הוא ספר בקול.
"אמא, את חייבת לראות..." התחיל אלון, אך ריבי קטעה אותו מתנשפת.
"אלוני, עוד מעט, חמודי, אוקי?" החיוך נמוג מעל פניו כמו מסך שירד על הצגה בקאמרי. הוא לא ענה לה אלא המשיך לצלם. הוא התמקד על הגבר השרירי, ששלח את ידיו לכל עבר. פעם הוא אחז ברגליה ופעם בעכוזה, מקמר את גבה כדי שתרים רגליים גבוה יותר.
"את מוכנה להגיד לו שיפסיק," אמר המדריך בקול חרישי.
"אלוני, מאמי, כמה פעמים אמרתי לך... תפסיק לצלם כל דבר."
אלון הסיט את המצלמה לעבר הטלוויזיה. ברקע התנגנה מוסיקה קצבית וסינדי קראופורד עשתה בדיוק מה שריבי ניסתה לעשות. סינדי הפסיקה את התרגיל ונעמדה. במחיאות כף היא התחילה לקפץ, שיר של ג'יימס בראון התנגן ברקע "get up offa that thing…," הוא שר ביחד עם להקתו, "פאנק איט... " אמרה סינדי וריבי התרוממה כמוה רק בדיליי של דקה. היא היתה סחוטה כמו לימון על מנת דג סולומון.
"אלוני, מאמי, עוד חצי שעה, בסדר מאמי?" היא הצביעה על פתח היציאה. הגבר ששהה עימה נעמד מאחוריה ואחז בבטנה. אלון עשה זום אין כאשר מדריך הכושר נשק לה בעורפה.
"אלוני מאמי, סגור את הדלת אחריך, תודה מאמי."
אלון נטש את החדר ללא מילה נוספת וסגר לאט את הדלת כאשר עדשת המצלמה חומקת לאיתה מתוך החריץ שהלך וקטן, קולטת את ידיו של השרירן אוחזות בחמוקיה העגלגלים של אמו.
