אין משמורת אין מזונות
כאשר הגיעו לווילה בקיסריה, אלון הופתע לראות אורווה חדשה בצד הבית. הוא נכנס לתוכה. חץ עמד שם רתום לעמוד בסמוך לערימת קש. הסוס חש באלון והחל מתנשף בהתרגשות. אלון רץ אליו וחיבק את ראשו. "חזרתי," הוא לחש לו והסוס הנהן.
רוני עמד בפתח האורווה והתמוגג על כך שבנו מאושר.
"אבא, תעזור לי לרתום אותו?" רוני ניגש והעמיס את האוכף על גבו של חץ.
אלון טיפס עליו ושניהם יצאו את האורווה.
"אל תתרחק יותר מידי, אתה לא מכיר את האיזור הזה" צעק רוני שעה שהם התרחקו מהווילה ונעלמו בין הדיונות של קיסריה.
אלון לא חזר שבוע הביתה. ריבי החלה לדאוג. לאחר שדיברה איתו בטלפון מספר פעמים היא הבינה שהוא לא מתכוון לחזור הביתה. שהוא נשאר אצל אביו. ריבי פנתה אל ויקטור האג לייעוץ.
"מה הן ההשלכות לכך שאלון נשאר אצל אביו?" היא שאלה. דומה שסוף סוף קלטו גם היא וגם עורך הדין שלה מה פשר הבקשה האווילית למשמורת על הסוס.
"זאת חטיפה, אלון צריך לגור אצלך. תשאירי לי את הטיפול."
התגובה לא איחרה לבוא. נגד רוני הוצא צו מניעה שלא איפשר לו לקחת את אלון לפרק זמן רצוף של שבוע.
"כבודו, חברי רוקן את המשמורת על הילד מתוכן ועושה חוכא ואיטלולא מקביעות בית המשפט. חברי כאן מנסה לחטוף את הבן" עורך דין האג ניסה לדחוף לדיון בכל כוחו את אמנת האג, שהייתה כמובן בלתי רלוונטית לחלוטין .
"הבל הבלים," התנגד סטרלינג. "אלון הוא זה שהחליט לעבור אל אביו."
"מה הסיבה לכך?" שאל השופט.
"אלון מסרב להיפרד מהסוס, כבודו," ענה לה סטרלינג.
"אם כך הדבר, מה אומר האב?" הוא פנה לרוני.
"אני מבחינתי מוכן לקחת את אלון תחת חסותי. אין לי כל בעיה לגדל אותו. יש לי את כל האמצעים לטפל בו," הוא הרים אל השופט זוג עיניים כחולות כים, "ולא חסר לי זמן להשקיע בו." הוא עקץ את ריבי.
"אני מתנגד לכך בכל תוקף!" הרעים ויקטור את האולם. השופט הרהר עמוקות ואז פנה אליהם:
"בואו נשמע מה יש לאלון להגיד בנדון. כזכור לכם רבותי, טובת הילד קובעת, והילד כבר בוגר דיו להשמיע את רצונו."
אלון צעד לדוכן. השופט פנה אליו. "אלון, אצל מי אתה רוצה לגור? אצל אמא או אבא?"
אלון לא היסס לשנייה: "אצל אבא." הוא אמר נחרצות.
"מה הסיבה לכך?" שאל השופט.
אלון הביט לעבר אימו ההמומה. היא הביטה בעיניו ושפתיה שאלו ללא קול: "אתה לא אוהב אותי?"
הוא העביר את מבטו לאביו. רוני הנהן בראשו.
"בגלל חץ" הוא גרם למהומה בין הצדדים.
"שקט!!!" ציווה השופט, "אני אתבע אתכם על ביזיון בית המשפט ותקבלו החלטה להוצאות אם לא תירגעו מיד."
"כל זה בגלל חיית מחמד?!" זעק האג.
"מרשי יוכיח שחץ הוא לא חיית מחמד," אמר סטרלינג בשלווה. כמעט בהנאה. דומה היה שהרגעים האלה היו הרגעים להם חיכה יותר מכל בבית המשפט. הוא לא אהב לנצח בנקודות אלא בנוק אאוט. "הסוס הוא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של אלון, ואסור בשום פנים ואופן להפריד ביניהם." תקף סטרלינג. "הם כמו אחים'" הוא פנה אל השופט.
"הניתוק ביניהם יפגע קשות, בבני, כבוד השופט," זעק רוני. "לא מספיקה הטראומה של ה
גירושים... " סטרלינג הפסיק אותו.
השופט פנה אל הקלדנית והכתיב לפרוטוקול.
"לאחר ששמעתי את הצדדים ואת הבן, אלון. החלטת בית המשפט היא שהבן יעבור למשמורת האב."
ריבי התפרצה: "לא! זה לא יכול להיות! אני האמא!"
"אם לא תירגעי אני אקנוס אותך, אני מזהיר אותך," אמר השופט.
סטרלינג פנה לשופט: "רק עוד דבר אחד, כבודו."
"כן, אני מקשיב," הוא ענה ודומה שפג תוקף סבלנותו.
"אם משמורת הבן עוברת למרשי, אין טעם שהוא ימשיך לשלם את מזונות הילד." השופט הרהר והורה לקלדנית להמשיך לכתוב.
"בעקבות העברת המשמורת של הבן לידי האב, פטור האב מלשלם לאם את מזונות הבן. כן יש להקטין בהתאם את הוצאות המדור ולהלן יסתכמו ב..." עורך דין ויקטור האג צקצק נוראות בלשונו, זאת היתה הדרך היחידה לשדר את מחאתו המשפטית אל השופט.
"סליחה, האם אינה זקוקה לכסף הזה עכשיו. אלון לא מהווה עבורה הוצאה ולכן וכפי שידוע לך אין טעם לחייב את האב," סיים השופט והורה לקלדנית להדפיס את הפרוטוקול.
ויקטור האג טעם את טעמו התפל של חוסר האונים. וריבי נשארה עתה עם שלושים אלף דולרים מזונות אישה.
"מה אני אעשה עכשיו? זה מספיק לי בקושי להוצאות השוטפות של הבית," היא הטיחה בפני בא כוחה.
"אנחנו ניגש לעליון אם צריך, אך לפני הכל, אני מצפה לתשלום שלי על שלושת הדיונים, ועדיין לא סיימת לשלם לי על הליכי ה
גירושים," אמר בא הכוח.
"אבל אין לי עכשיו," התחננה ריבי.
"תראי, את חייבת לי 90 אלף דולרים בתוספת אגרות, צילומים והוצאות שוטפות. מצטער, עד שלא תפרעי את החוב, לא אוכל המשיך. יש לנו פחות מ-45 ימים לערער על פסיקת בית המשפט. אני מצפה לצ'ק בימים הקרובים."
ריבי אחזה בשתי ידיה את פניה שלא יפלו על הרצפה. לאחר דקה קצרה היא שינתה כיוון, פניה התקשחו והיא הודיעה חגיגית לעורך דין האג המכובד: "אתה מפוטר."
"אני מבין, ריבי, זה עדיין לא פוטר אותך מלשלם לי," הוא גיחך לעברה.
"תתבע אותי!" היא צחקה בפרצופו.
"אוקי," הוא השיב ופתח את תיקו, שלף משם קובץ ניירות ואישור מסירה.
"תחתמי לי," אמר.
ריבי לקחה את העט וקשקשה את חתימתה על האישור.
"מה זה?" היא שאלה.
"עותק מכתב התביעה. עורך דין טוב תמיד מכיר את הלקוחות שלו, אם לא תשלמי לי מייד היא תוגש" אמר ויקטור, הגיש לה את העותק ונפרד ממנה לשלום. ריבי נותרה אילמת. היא הביטה על סכום התביעה וליבה החסיר פעימה.
