שיעור בצילום
ערב אחד צץ בראשו של אלון רעיון. הוא התיישב מול המחשב וגלש באינטרנט. הוא חיפש באתרי הפעלולים המיוחדים כיצד ניתן לצלם בזמן דהירה על סוסים. חיפש ומצא. המדפסת פלטה את התוכניות והשרטוטים. המצלמה תיעדה כל רגע, איך הוא מקליד את מילות החיפוש וכיצד הוא מדפיס את התוכניות. האובססיה המצולמת הפכה לשיגרת היום.
"חבל שבבית הספר המורים לא נותנים לי לצלם בזמן השיעור," אמר בקול רם שעה שאסף את הדפים ועלעל בהם על מנת לראות שדבר לא חסר הוא למד לצלם גם את המחשבות שלו.
למחרת, בעזרת אלברט, בנה אלון מתקן עשוי מוטות אלומיניום ורצועות ברזנט. את המתקן הם הרכיבו על ראשו של חץ לבדיקה. הסוס השחור הרגיש לא בנוח. הוא רקע ברגליו בחוסר סבלנות מנסה להשתחרר מהמטרד שרבץ על ראשו. כשסיימו אלברט ואלון להלביש על חץ את המתקן, נעמד אלון על שרפרף וחיבר את המצלמה למתקן. הוא סובב את העדשה לכיוון גבו ולחץ על פליי. אלברט עזר לו לעלות על גב הסוס והוא יצא לרכיבת ניסיון.
מלא התלהבות פרץ אלון הביתה: "אמא!" הוא צעק במלאו גרונו, שעה שטיפס במדרגות מחפש אחריה. המצלמה פעלה על הקלטה. הוא חצה את המסדרון לעבר קצהו, שם היה חדר השינה שלה. אלון הוריד את הקצב ועבר להליכה. היה נדמה לו שמישהו צעק. הדלת היתה פתוחה. בהליכה מהירה והתנשפות כבדה הוא התקדם לעבר הפתח. "אההההה," נפלטה אנחה של אישה מתוך החדר. אלון החוויר: קרה לה משהו?
הוא הוריד הילוך לאיטי מאוד, המצלמה הזדקרה לפניו וחדרה לתוך החדר. בהתחלה הוא לא הבין: אמא היתה עירומה, היא ישבה על המיטה וראשה היה מורם אל-על. כולה נטפה זיעה, בין הסדינים ניתן היה לראות אדם נוסף, אף הוא נראה מותש.
אלון נאלם דום. הוא ידע שזה לא בסדר להישאר שם, אך הסקרנות השתלטה על המצלמה. ריבי צנחה לזרועותיו של הגבר הזר. "בחור חדש," דהרה מחשבה פראית במוחו של אלון.
הבזק של אור נצנץ מעדשת המצלמה, אלון עמד מחוץ לחדר והמשיך לצלם.
ריבי נבהלה לרגע כאשר קלטה את הבזק האור. היא משכה את שמיכת המשי וכיסתה את שניהם.
"מאמי, זה אתה?" היא שאלה.
לאחר מספר רגעים אלון חשף את עצמו "כן, אמא," הוא נעץ מבט ברצפה.
"מה אתה עושה כאן, מתגנב לחדרי?" היא שאלה.
"אני לא... רציתי... רק.... להראות לך משהו יפה," הוא ניסה להצטדק.
"חשבתי שתחזור מאוחר יותר."
"היום אני ואלברט עשינו..."
"מאמי, אני עייפה וסבסטיאן פה ישן, אולי מאוחר יותר, מה אתה אומר... מאמי?" המצלמה התמקדה על סבסטיאן ומיד לאחר מכן על פניה הלחות של אמו. היא באמת עייפה, לחש אלון את דברי הקישור.
"אבל אמא, את חייבת לראות את זה," הוא ניסה לשכנע אותה להסתכל על היצירה.
"אתה מצלם עכשיו? מאמי שלי," שאלה ריבי כאילו שהיא מתעניינת.
"כן, אמא, כמובן, כל הזמן," הוא ענה לה בהתלהבות, מופתע ממנה. סופסוף היא מתעניינת חשב לעצמו.
"מאמי, כמה פעמים אמרתי לך? תפסיק לצלם אותי, זה מלחיץ אותי. די," שוב כבה האור בעיניו של אלון.
"מה עם שיעורים, הכנת הכל?"
"נשאר לי ב...,"
ריבי קטעה אותו "יופי, אז רק תסגור את הדלת ותראה לי מה שעשית לאחר שתסיים את השיעורים."
אלון נעלם מהחדר בצעידה לאחור מתעלם מהערותיה של אמא וממשיך לצלם עד שנבלע במסדרון.
