אלון משנה כיוון
למחרת הגיעה משאית לקחת את חץ. אלון ישב על מדרגות הבית וראה איך האנשים הזרים מעמיסים את הסוס על המשאית על ציודו וחפציו. עולמו חרב עליו והכעס על אביו רק גאה וגאה. אולם הוא לא פסק לתעד במסרטה את ההעברה של חץ. לאחר שסיימו להעמיסו הוא ניגש למשאית טיפס לתוכה וליטף את הסוס המבוהל, שרקע בחוסר נחת ברגליו על רצפת המתכת.
"אני אוהב אותך," אלון ליטף את אפו של הסוס. נשימותיו הכבדות פלטו אוויר חם. הסוס נהם ונדמה היה שהוא מסכים איתו. דמעות זלגו מעיניו של אלון שעה שהמשאית פילסה את דרכה מחוץ לחווה בסביון.
לאחר מספר ימים בלי חץ, אלון החליט להתקשר לאביו.
"היי, אבא," הוא פתח את השיחה.
"מה שלומך, בן?," שאל רוני בתמימות למרות שחיכה לשיחה הזאת מהרגע בו זכה במשמורת הכי מוזרה בארץ.
"אני מתגעגע לחץ, מה שלומו? איפה הוא עכשיו? מי מטפל בו?" אלון נעץ צרור שאלות בפני אביו.
"הוא באורווה החדשה שבניתי במיוחד בשבילו," אמר רוני.
"אבא, אתה יכול לבוא לקחת אותי? אני רוצה לראות אותו," אמר אלון קודר מעצב.
"אני לא בטוח, היום יום ראשון ורק ביום שלישי אתה יכול לראות אותי," אמר רוני.
"אבא, בבקשה. אני מתגעגע. אני חייב לראות אותו" הוא החל ליילל בטלפון.
"בתנאי שאמא שלך תסכים" הציב לו רוני מכשול.
אלון סיים את השיחה ומיד ניגש לריבי, שישבה בסלון וצפתה באופרת הסבון היומית שלה. גבר שחרחר עיסה את כפות רגליה.
"אמא?"
"כן, מאמי," היא ענתה לו מבלי להסיט את מבטה מהמסך.
"אבא בא לקחת אותי, את מסכימה?" הוא שאל בהיסוס, בוחן את תגובתה. המצלמה פעלה והוא תיעד כל רגע.
"למה שהוא יבוא?" שאלה ריבי.
"כי אני ביקשתי" ענה אלון.
"למה שתבקש, מאמי. קרה משהו?" היא הסיטה את מבטה. ידיו של המעסה נעו לעבר הרגל השנייה.
"אני מתגעגע לחץ, אני רוצה לראות אותו" הוא ענה לה.
"אין בעיה, מאמי שלי."
אלון התקרב אליה והניח את המצלמה לרגע: "תודה אמא", הוא חיבק אותה.
רוני הגיע כעבור שעה. אלון חיכה לו בפתח הבית עם תיק על כתפו.
"למה התיק?" שאל רוני את בנו ולבו התרונן בקרבו.
"אני נשאר אצלך כמה ימים" ענה אלון ונכנס לרכב.
"ומה עם בית-ספר?"
"אתה תיקח אותי לשם כל יום בדרך למשרד שלך בתל-אביב," ענה אלון.
