נשים אוהבות
"אז את שומעת? פגשתי אותו בחוף. הדבר שהרס אותי היה הישבן שלו, מכירה שוקיים של סוסים טקסנים? אז כזה. הוא הציע לי מרטיני. הסכמתי. הלכנו למלון שלו. הסקס היה מטורף. אם רפי היה יודע, הוא היה משתבץ." נורית אמרה ונשענה לאחור, מתרווחת לה על כיסא בית הקפה בחזית בית החולים הפרטי, שלחוף ימה של הרצליה פיתוח.
"איך את עושה את זה? את לא מפחדת שרפי יגלה?" שאלה קלרה ועיניה התכולות נצצו מקנאה בחברתה, שלא הפסיקה לספק לה פרקים מהרומן הרומנטי.
"תאמיני לי, חיים פעם אחת. מה את חושבת שהוא לא מזיין מהצד?" היא לגמה מכוס הקפה.
"בחייך, נורית, רפי?! מי תסתכל עליו, הוא שוקל מאה עשרים קילו ונראה כמו הצרות של מחמוד. במקום לעזור לו לרדת במשקל, את בוגדת בו על ימין ועל שמאל."
"עם הכסף שלו, גם בריטני ספירס היתה יורדת לו. חוץ מזה, את מדברת? מה עם כל הכסף שאת גונבת ליונתן? זאת לא בגידה?"
"לא, זאת מטריה ליום גשום."
"קלרה, קלרה, קלרה, כל-כך תמימה, כזאת חסודה, אולי תרדי לי מהזנב? אני אוהבת גברים, מה לעשות? לא נשארים צעירים לנצח."
הן שתו את שארית הקפה במשך שעה וכל אחת רצה לענייניה. קלרה נכנסה למכונית הבי. אם. דבליו. השחורה שלה ונסעה לביתה. בדרך החזירה שיחה ליונתן.
"היי, מאמי, איך היה בזמביה?" היא בדקה את פניה במראה.
"נהדר, אז אתה בבית?" עינה קלטה נהג צעיר מאחוריה.
"יופי, אני בדרך," היא שקלה אם להתאפר בזמן שהרמזור אדום.
"אניטה שם?" היא הגניבה מבטים לאחור דרך המראה. הצעיר היה ממש אחריה.
"אף אחד? גם לא סיגל?" היא אהבה את קו הלסת שלו.
"אבל היא היתה אמורה לחזור מבית הספר, בטח הלכה לחברות," הרמזור התחלף והצעיר עקף אותה. היא נעצה בו מבט ארוך.
"אניטה לא הכינה כלום לאכול?" היה נדמה לה לקלרה שהבחור מחייך אליה.
"כלום? לא יכול להיות, טוב מאמי אני בדרך, אני אזמין משהו." לא, היא לא מוכנה עדיין לעשות את זה עם בחור צעיר כל-כך.
"לא יודעת, אולי סושי, מתאים לך?" המכונית עם הבחור נעלמה.
"טוב, אני אתקשר לשף, נראה מה יש לו למשלוח מהיר."
"ביי, מאמי."
היא נתקה את השיחה וחייגה לשף.
