כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -45- | גירושים או לא גירושים | גירושים וקריסת העסקים |
נגה התקשתה להסביר לעורך-דין שנהב את התעקשותה למשיכת בקשת הגירושים. למען האמת, נגה התקשתה גם להסביר לעצמה את התעקשותו של עורך-דין שנהב להשהות את ההליך ולא למחוק את הבקשה, ולא יכלה להשתחרר מהרושם כי עורך-דין שנהב חושש לפרנסתו יותר מאשר הוא שמח באושרה ובשלום הבית החדש, שנוצר זה עתה, בינה לבין גדעון. לו רק יכלה להביא בפניו את תמונת האושר שחזר למעונם והיה למנת חלקה. לו רק בחרה לספר לו על הבקרים המשותפים שבילו ביחד, שעה שגדעון הכין לה קפה וחיכה במיטה, מתבונן בה עד שתתעורר, ועל כך שהפך קשוב לסיפוריה, מאזין לאירועי יומה בעניין רב ומקדיש לה את לילותיהם. בינה לבינה נגה הודתה לעורך-דין שנהב על שהביא אותה להגיש את בקשת הגירושים, והסיר מליבה את אחרון פקפוקיה, נסך בה בטחון שעה שהבטיח להיות לה בן לוויה צמוד במסע הכאוב. נגה ידעה כי בקשת הגירושים היא אשר טלטלה את גדעון משרעפיו וגרמה לו להבין כי הרכבת עזבה את התחנה לדרכה האחרונה. כעת גדעון היה מוכן לעשות הכל אבל ה-כ-ל. החל בחיזורים מרנינים שריככו את טעם העלבון והשיבו את טעם העינוגים מימים עברו, וכלה בשיחות נפש עמוקות. שיחות נפש על היחסים תמיד רוממו את רוחה של נגה ונתנו לה את האשליה כי ה"עניינים מטופלים", וכעת גדעון פתח בפניה את סגור ליבו וסיפר לה על קריסתה של "אסיסטנט" ועל הדכדוך שפקד אותו, והיא כל כך התרגשה מהמחווה בונת האמון עד שהיתה מוכנה לקבלו, כמעט ללא תנאי. "את מבינה," אמר לה "לא יכולתי לעשות לך את זה. את ואני, שנינו יחד בנינו הכל בעשר אצבעות. מאשפתות הרימה אותנו החברה הזאת. ומה הייתי אמור להגיד לך, שהנה אנחנו חוזרים חמש-עשרה שנה אחורה לחיי דלפונים? למכור את הווילה וללכת לחפש עבודה? את יותר מדי יקרה לי על מנת שאחריב את עולמך בהבל פה, ואני העדפתי להסתיר הכל עד שאתאושש ותאמיני לי שיהיה בסדר, זה רק עניין של סבלנות וזמן.". נגה היתה אסירת תודה לגדעון על הכוונות הטובות ועל ההתחשבות.
"אני הכנסתי אותנו לבוץ הזה ואני אחראי לחלץ אותנו משם," נהג לומר לה, "את לא מבינה שזה פוגע בי? ההתערבות שלך היא ממש עלבון עבורי. אם את לא סומכת עלי שאצליח לספק את הסחורה, אז אולי אין טעם..." תגובתו הדוקרנית לא הותירה בידה של נגה ברירה, ובנסיבות שנוצרו העדיפה להתנחם בחצי הכוס המלאה, להתענג על הלבלוב המחודש ביחסיהם ולשוב ולטעום את טעם הרווחה. ואמנם מצבם הכלכלי הלך והשתפר, ניצנים של רגיעה נראו באופק, מדי פעם זכתה אפילו בנסיעה לחו"ל או בנופשון מקומי ואלה רעננו את תשוקותיה, והיא השתוקקה לשוב ולחדש את מסעי התענוגות, לחזור ולפקוד את מסעדות הפאר שהופקרו על ידה, בעל כורחה, בתקופת הבצורת שנכפתה עליה. אבל עמוק פנימה עדין לא נחה דעתה, משהו כירסם שם בפנים והעיק. לא הצליחה להשלים עם הפוזיציה הפסיבית שנתן לה - היא מעולם לא אהבה להיות עציץ. היא הרי כבר צפתה בסרט הזה, והגם שהיתה כעת גאה ומאושרת בזוגיותם המתחדשת, התקשתה להשלים עם מעמדה, ולהסתפק במעמד של צופה אילמת חירשת. היא חשה שכיום היא בקיאה בהלכות העולם ומבינה די והותר בעסקים, לאחר שלמדה דבר או שניים בחיים. אבל למרות הכל, נראה היה שגדעון מתעלם מרמזיה, כמו לא חש בתמורות המשמעותיות שחלו בה, מההחלטות שקיבלה, מסרב לשתף עמה פעולה ולהתייחס אליה כאל שווה בין שווים, בטוב וברע. חומת החיסיון הבצורה שהקים גדעון, חצצה בינה לבין העסק, בינה לבינו ומנעה ממנה כל מידע, זולת המידע המדוד שמסר לה בקמצנות זעיר פה זעיר שם. נראה היה שגדעון השקיע מאמצי על בניסיון להסתיר סודות מפניה, עד שנהגה לדמות את פיו למסננת מתכתית, הבוררת את המילים אחת לאחת ולבסוף פולטת בשריקה חרישית רק את שאריותיהן של אלה ששרדו את הליך המיון הקפדני. גדעון מיעט לדבר והמשיך לאחוז בתיק הג'יימס בונד המוכסף, מסרב להרפות. תחילה ניסתה נגה להתעלם מהתיק, משכנעת עצמה להתרכז במילות האהבה שבזק עליה בצד דברי האזהרה. "אל תדחפי את אפך בעניינים לא לך" נזפה בעצמה חרישית. "המזל האיר לך פנים שנית ואת כמו מבקשת לדחוק אותו אל מעבר לדלת ולהרחיקו. חטטנות מוגזמת עדיין לא הסבה אושר לאף אחד, רק צרות היא מביאה, ואת, שזכית בבעל מפרגן שמבקש לחסוך ממך את צרותיו, מתעקשת להתייצב בחזית ולספוג את אש הקרב.". אך ככל שעבר הזמן נראתה פרשת התיק מוזרה כל-כך בעיניה עד כי הבינה שעליה לעשות מעשה. האובססיה החליפה את השכנוע העצמי עד שקיומו של התיק אחז בה כדיבוק, והיא חיפשה אחריו בנרות, מתבוננת בו בזווית עינה, רק כדי לגלות כי התיק, שהפך להיות חלק בלתי נפרד מבעליו, צמוד אליו ביום ובליל, נמצא תמיד בסביבתו, והם שניהם קשורים יחדיו, כתאומים סיאמים, הכבולים זה אל זה בעבותות, בלתי ניתנים להפרדה. התיק הכסוף הפך להיות החפץ המאובטח ביותר בביתם. בכל עת היה נתון להשגחת שניהם. המתבונן מהצד יכול היה לפרש את מבטיהם כמחול שדים סוער, שעה שכל אחד מהם בחטף הפנה מבט, פזל או מיקד עיניו בתיק המסתורי. והתיק, כמו נהנה ממעמדו הרם, שולט בהם ללא עוררין, נודד עם גדעון, כרוך אחריו כחבר נאמן ואיש סוד גאה. הסקרנות הפכה לאובססיה ואחר-כך לשנאה של ממש ונגה היתה משלחת בתיק גיצים של אש ומבטים של בוז יוקד, מפללת שיתנפץ לרסיסים על רצפת המדרכה שבחוץ, מנהלת עם התיק דו שיח אילם ומבטיחה לו שבסוף עוד יגיע יומו ותכולתו תיפרש בפניה, כמערומיה של כלה ביום חתונתה, עד אשר סבלנותה לא היתה עמה עוד והיא נטלה לידה כרך של "דפי זהב" - אקורדיון כרסתני ושמן של ניירות צהבהבים, נשפה עליו לאבקו, פרטה על עמודיו ואחר כך טבלה ליחחה אצבעה והפרידה אותם האחד מפני השני, עד אשר מצאה את שחיפשה ונותר לה כעת רק להמר על הסוס הנכון ולבחור את האיש המתאים למשימה.