עורך דין גדעון בשחקים
לימים, כשתשב נגה על גדות מקווה המים הצלולים של הים הקריבי, בינות ארכיפלג של איים השזורים זה בזה כמחרוזת פנינים מרהיבה, ותשתה קוקטייל כתום מקושט במטרית ניר צהובה ותכרסם "זהב לבן" - הכינוי המקומי שדבק בקני הסוכר הנפוצים, תיזכר נגה ביום ההוא מול המראה, באישה המרוטה של פעם, שעצביה רופפים ונפשה מעורערת ולא תוכל להימנע מלחייך לעצמה ולשבח בסתר ליבה את עוז רוחה. היא תטפח אז על שכמה, טפיחה דמיונית, על שהוכיחה לעצמה, כי גם הפעם כתמיד היא "נחום תקום" יודעת להתעשת ובזכות חוסנה הנפשי הצליחה גם הפעם להיחלץ מהסבך הקוצני ולהגיע לחוף מבטחים, שמימיו צלולים וצבעם טורקיז עמוק.
היא לא האמינה באיזו מהירות סיגלה לעצמה את אורח החיים המקומי והיתה פועלת כעת לפי "זמן האיים" כלומר ללא תכתיבי זמן של ממש, ללא לוחות זמנים עמוסים ומעיקים אלא בהתאם למוזה השורה ולקצב מנגינת הלב. היא ישבה מול עורך דין שנהב, שעכשיו כבר הפך בהחלט לגיורא, בארוחת בראנץ' משופעת כל טוב, מהרהרת עד כמה קל להסתגל לפלאי הטבע הנשקפים מול העיניים, לשגרה המענגת של התחליף הקרוב ביותר לגן העדן עלי אדמות. גיורא, שהסתגל גם הוא לחיים הטובים, חשב לעצמו כמה משונה הוא הגורל. איך ביום בהיר אחד מתחולל אותו מעשה, מפגש, דיאלוג שמותיר את חותמו על חייך ומשנה את כיוונם. רק חודשיים חלפו מאז עזב את ישראל, מותיר מאחוריו משרד אפל, מזכירה רוטנת ויומן עמוס הופעות בבתי המשפט, וכעת הוא אוכל ארוחת בוקר בצל עצי הקוקוס, מנשנש חתיכות אננס עסיסיות וקלופות ומשקיף במופע מרהיב של עשרות עופות פלמנגו ורדרדים, אשר כרקדנים מנוסים, מחוללים מולו בהצגת ראווה מדהימה ומתוזמנת, כמו הושקע מאמץ כוריאוגרפי עצום בהכנתה. נראה כי השינוי היטיב עם גיורא, שהפליג במחמאות ושבחים עצמיים ותיאר, זו הפעם הרביעית ברציפות, את חושיו הערניים ואת האינטואיציות הטובות בהן בורך, וכמובן לא שכח להזכיר לנגה את התושייה והחזון איך אלה ביחד הם שסייעו בידו לעלות על עקבותיו של גדעון ועל מעשה הכחש והמרמה והביאו את שניהם הלום.
"את יודעת," אמר לה באותו בוקר, "אין ספק שגדעון חכם, אבל יותר משהבריק בחוכמתו סמך על תמימותך. איזה אדם יכול היה להניח שאשתו לא תבוא לבקר במקום העבודה שלו. אם היה נזהר, היה מקפיד לשמר את אותה התפאורה, שם איזה מזכירה בשכר שתענה בשמו ומשאיר שניים שלושה עובדים מפעם מטעמי אמינות, הכל היה נראה אחרת. העובדה שאיבדת עניין בעסק שלו שיחקה לזכותך, הוא בטח באפאטיות שלך ולא נזהר."
נגה התבוננה בגיורא בעיניים משתוקקות, צמאה לשמוע שוב ושוב את הסיפור המדהים. אין ספק שהיא מזהה כאן כוכב פוטנציאלי, נגה לא יכלה שלא להימשך לטיפוסים מצליחנים וגיורא נחזה כמי שיודע לפרוע את השטר ולעמוד בציפיות. נגה לא ידעה איך בדיוק, אבל לפני כחודשיים, בדיוק כשעמדה להטיח בפני גדעון את כל האמת, ולעמת אותו עם התיק הכסוף ועם מה שנמצא בתוכו וגם עם המשרדים של "אסיסטנט" או של מה שזה לא יהיה, או אז הגיע אליה גיורא עם שני כרטיסי טיסה מוזמנים לאיי הבאהמ'ס. מתברר שהחופים המרהיבים הם לא הדבר היחידי שקסום שם. רישום חברה באיים אורך כשעתיים ועולה 1,000 דולר בהאמיים, לכל היותר. גם גדעון גילה את זה והעתיק את עסקי "אסיסטנט" על כל השושלת המכובדת, לרבות חברות הבנות שצימחה לה, למשכנה האקזוטי החדש. באיי בהאמה'ס אין מס הכנסה, גם לא מס רווחי הון וגדעון שמח לחסות בין חוקיה המגנים, אשר אפשרו לו "לצוד שתי ציפורים במכה אחת": גם להבריח נכסיו מידיה החמדנית של נגה, וגם ליהנות מהטבות מס מפליגות. גדעון האמין ששיחק אותה בגדול, ורק התיק הכסוף הוא שהכשיל אותו. כשבא אליה גיורא, עורך דין שנהב כפי שקראה לו בזמנו, ובאמתחתו המידע המרגש, עתירה מוכנה לבית המשפט המקומי באיים וזוג כרטיסי טיסה במחלקת העסקים, לא יכלה שלא להתפעל מהחריצות המרשימה. היא הסכימה מייד לסידור שהציע, ככלות הכל מה הם 20% יותר או פחות, כשעד אז האמינה כי אין כל רכוש להיאחז בו וכך גם נמצא מי שיחלוק עמה בהוצאות.
"ידעת?" שאלה נגה את גיורא בחצי חיוך, כשכבר הגיעו לשלב הקפה. "סיפרו לי שהאפריקאים שגרו פה פעם, האמינו מאוד בחיים שאחרי המוות. הם קברו ביחד עם המתים את כל הרכוש. אני חושבת שגדעון קיווה לעשות את אותו הדבר. אם כבר למות מהתקף לב בגיל 52 אז לפחות להשאיר את נגה בלי כלום, כדי שתזכור למה היא צריכה להצטער."
הם צחקו צחוק מתגלגל והניפו את כוסות הקפה, משיקים אותם השקה מדומה באוויר. נראה שהקרב הוכרע והיה כבר מאחוריהם. כעת, משזכויותיה של נגה הוכרו והיא זכתה לפסק דין הצהרתי המכריז על זכאותה למחצית הזכויות בחברה המקומית שייסד בעלה, גדעון כהנא, נותר לה רק לחכות לצו השיפוטי מכוחו יעברו על שמה מחצית מנכסיו והוא יצווה לחלוק עמה את השלל. כאותו ים סוף שנחצה לשניים, יחולקו גם נכסיהם והיא תדאג למדוד זאת בפלס. אחרי הכל, צמתה היא זו שהלכה עמו לאורך כל הדרך. שותפה מלאה למסע המפרך. נגה התקשתה להתאזר בסבלנות כולה ציפייה לרגע בו תציג בפני גדעון את הצו המיוחל, זה שימוטט עליו את עולמו ויסמן את דרכה אל החופש. נגה חייכה בהקיץ ולגמה את שארית הקפה. לא היה עוד ספק בליבה, החיים הופכים מעניינים מרגע לרגע.
