כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -53- | גירושים או לא גירושים | חוסר אונים |
הדרך חזרה מטרינדד לבהאמ'ס היתה מלווה בשיכרון חושים של ממש. נגה וגיורא איחדו תאים והאמת שאת רוב הזמן בילו על סיפונה על "אן מארי", כשהם שותים בלאדי מרי, אוחזים ידיים ומתבוננים אל המרחב הכחול שנפרש לרגליהם, כשטיח רך ואין סופי. נגה ניסתה להכריח את עצמה שלא לשאול את גיורא את השאלה שהטרידה אותה. נגה לא ידעה בדיוק איך לנסח את השאלה אבל הרגישה שהיא חייבת לדעת אם גיורא רואה בה פרשייה חולפת או שהיא באמת מוצאת חן בעיניו. ככל שהעמיקה וחשבה בעניין לא מצאה את העיתוי הנכון ואת הדרך המתאימה לעורר את השאלה, ובמקום זאת מצאה עצמה נואמת לעצמה נאומים מייגעים ומעייפים, שכל כולם ניסיון עקלקל להגיע לליבו של גיורא ולתהות אחר כוונותיו. לא היה ספק שנגה לא אהבה להיות אפיזודה חולפת. היא התעצבנה על עצמה שהיא לא מצליחה להשתחרר מהצורך להיות נאהבת. מדוע היא צריכה מישהו לידה כדי להיות מאושרת? הכעס העיב על האושר הגדול ונגה החליטה לנסות ולהניח, להפסיק עם ההצקות המיותרות, והיא ניסתה להרגיע את הראש ולמלא אותו באלפי בועות צבעוניות של קצף, שיכסו את החלל, יפקקו אותו וימנעו ממנה לחשוב, כדי להמשיך וליהנות משאריות הטיול בלי לחשוב על מה שיבוא אחריו. גיורא עצמו לא נראה מוטרד במיוחד לא מההווה ובטח לא ממה שיבוא אחריו. עשה רושם שהוא נהנה מאוד, בחולצת פרחים שכפתוריה פרומים, במכנסיים קצרים לבנים שהלמו את עורו השזוף, חמוש במשקפי שמש ממותגים, הוא אוחז בידו האחת בכוס המשקה ובידו השנייה את נגה. גיורא ללא ספק חבק את החיים הטובים ונהנה מכל רגע. בבוקר הוא מצא לעצמו איש רעים להתרועע ולשוחח שיחה, יהודי אמריקאי מפלורידה שהתארח אף הוא על סיפון האוניה, ושניהם מצאו שפה משותפת במרתון משחקי שמש שניהלו ביניהם על הסיפון, שעה שנגה וברברה, אשתו של היהודי, סיימו להחליף טיפים אודות הדרכים המוצלחות ביותר לשמר את הפן בשיער בלחות הבלתי נסבלת של האיים. בערבים בילו בסעודות פאר ובנשפים, מתהדרים במיטב המחלצות. הם מצאו עצמם מגחכים בהנאה מול כל מופעי הבידור של הצוות, משתתפים בתחרויות ההיתוליות על הסיפון, רוקדים בנשפי ריקודים של פעם ודוחסים את קיבתם למוות. החיים נראו יפים ומבטיחים.
ואיפה גיורא? גיורא נעלם. מדוע הוא לא רדף אחרי המכונית, מדוע לא קרא לשוטרים שיעצרו את הנסיעה, שיחסמו את שער הנמל, הרי אפשר היה לחסום את השערים ובזה היה נגמר כל העניין. רגע, אולי זה בכלל גיורא שטווה עבורה את המלכודת? הוא הרי יודע את כל הפרטים, יש לו יפויי כוח חתומים על ידה לכל חשבונות הבנק והוא יכול לפעול בהם כרצונו, באין מפריע יעשה בהם כשבשלו, אולי הוא פשוט בחר להעלים אותה ולהיעלם עם כל הרכוש? נגה ניסתה לשחזר את הימים האחרונים עם גיורא, הדאגה שגילה כלפיה, החיבה שהרעיף עליה, האם כולם לא היו אלא אחיזת עיניים? מסווה נלוז לתכניתו המרושעת? פתיח מקדים בדרך להפלתה בפח? כעת זלגו הדמעות מעיניה של נגה ללא הפוגה והיא התבוננה בעיניים דומעות באשה שלצידה. שום אמפטיה לא ניבטה ממנה ורק שתיקה רועמת נשמעה בחלל המכונית. נגה עצמה את עיניה, מנסה להסדיר את קצב הנשימה ולהתרכז. היא תנסה לפתוח את הדלת וליפול החוצה, אבל איזה סיכויים יש לה מול האשה האדישה, הגבר עם הכובע שנראה שרירי וחזק והאזיקים על הידיים. האשה דחקה בה בזרועה והגישה לפיה בקבוק מים. נגה סירבה לשתות, אולי המים מורעלים? או שאולי הם רוצים לסממה ולהרדימה? לא, היא לא תיכנע, היא לא תגיש להם את מבוקשם על מגש של כסף, היא תיאבק. המכונית נעצרה בחריקת בלמים, נגה התפלאה שהם לא מכסים לה את העיניים. האיש יצא מהדלת הקדמית, גם האישה יצאה והיא נותרה במכונית לבד, אבל המפתחות לא היו שם ולא היה טעם לתכנן תכנוני בריחה חסרי תכלית. היא פשוט המתינה שם חסרת אונים, לא יודעת מה קורה בחוץ, מחכה לשום דבר.