אגדות גירושים של עשירים | -49- | גירושים או לא גירושים | גירושים בדרך הקשה |
עורך דין שנהב לא נראה מופתע במיוחד. החיים כפי הנראה כבר זימנו לו הפתעות גדולות מאלה. הוא הסתכל על נגה שישבה לפניו, מביטה בו בעיניים מזוגגות ולא ממש מבינה איך לשאת את המשקולת שזה עתה נפלה על ראשה, לאזן את גופה ולהצליח ללכת בראש מורם למרות המשא הכבד מנשוא. כשהתבונן בה, נראה כי לא היה כל שריד וזכר לאישה הגאה שהיתה אצלו לפני מספר חודשים, שהביטה בשאת נפש במשרד המתפורר והתייחסה אליו בספקנות חשדנית. כעת נראתה מבולבלת וחסרת אונים ובעיקר היא נראתה לו אבודה. הוא הכריח את עצמו להתאפק ולא הצליח, הוא היה מוכרח להזכיר לה איך ביקש ממנה שלא למשוך את בקשת הגירושים ולחכות עוד קצת, רק כדי שהדברים יירגעו והתמונה תתבהר. ועוד היה חייב להוסיף, כי הטעות שעשתה תעלה לה ממון רב וכי על בשרה הצרוב תלמד את לקחה. הוא ידע שהיא חשבה אז שהוא חובב ריב וכי תאוות הכסף היא שמנחה אותו והרגיש דחף בלתי נשלט להעמידה על טעותה ולהוכיח אותה. הוא ידע שהוא מוסיף ללא צורך על עלבונה, אך לא יכול היה ליצריו. מי כמוהו מכיר את ענייני האישות מלפני ולפנים ויודע כי המילה האחרונה לא נאמרת עד שנחתם גט הגירושים ואחרון העניינים מוסדר במסגרת הסכם הגירושים והסדרי הממון. גם נשים מתוחכמות מנגה מתגלות כפתיות גמורות בכל הנוגע לזוגיותן. עוד לא נולדה האישה שששה לפרק את התא המשפחתי המקנה לה יציבות ובטחון, כל עוד מקנן בליבה ולו הספק הקטן ביותר שאפשר להציל את הספינה הטובעת. היא תמיד תעדיף לנסות ולמצות, ותעזוב רק כשתהיה משוכנעת שבאמת אין ברירה. כל זה כמובן אם לא התאהבה במקרה במישהו אחר, שאז הרגשות משתלטים על השכל ואין בכלל טעם לנסות ולדבר אל ההיגיון, כלומר אז אין בכלל היגיון. שנהב ידע, שלקוחות מאוהבות הן מקרה אבוד, מוכנות לוותר על הבית, על הרכוש, רק כדי לשים הכל מאחור ולצאת לדרך חדשה רכובות על סוסו של האביר המדומה החדש, כדי לשוב ולגלות בסופו של דבר כי החליפו חול בחולירע וכי קיבלו "את אותה גברת בשינוי אדרת.". שנהב היה ציני בכל הקשור למערכות יחסים, ניסיונו לימד אותו להפסיק להאמין באהבה. זה לא היה המקרה של נגה ובכל זאת, היא נפלה בפח. למרות חזותה הדוקרנית, שנהב לא יכול היה להשתחרר מהרושם כי במקרה של נגה זה היה אפילו קל במיוחד, זר פרחים אחד וכמה מילים של חיבה והיא הסכימה לשכוח הכל, למשוך את בקשת הגירושים, לסלוח לגדעון על אדישותו, להתעלם מהמאהבת ולשמר את השבלונה המוכרת והבטוחה. כעת לא נותר אלא לאמוד את הנזקים ולנסות למזער אותם. הוא התיישר על כיסאו, מחכך ידיו זו בזו, פוקק את אצבעותיו כמו מושך את הזמן ומאריך את ייסוריה של נגה בטרם יינתן גזר דינה וסיכוייה יוערכו במשקל המאזניים לשבט או לחסד. הוא סידר את אסופת הדפים לפניו, יישר את דופנותיהם וערם ערימות ערימות של עמודים צפופים בכתב יד משתנה, מנסה לסדרם לפי תאריכים, כדי שיהיה מהיכן להתחיל. נגה התבוננה בידיו הלבנות ובציפורניו הגזוזות בקפידה ולא יכלה להתיק עיניה מהם.
אפילו עם חברותיה לא העזה לדבר. חששה להודות בכישלונה וחששה גם מהשמחה לאיד. עקרות בית מתוסכלות הספונות במטבחן מלקטות דברי הבל ורכילות כחומר בערה, שיצית בהן עניין וייתן ליומן תכלית. לא, לא היא. היא לא תספק להן את העונג הזה, לא את חייה ידושו ויפרמו בשיחות טלפון ארסיות. היא ראתה בעיני רוחה את טלי חברתה, שעונה על השיש במטבח, מדיחה כלים ואוחזת את שפופרת הטלפון בין שקע הכתף לתנוך האוזן, שעה שהיא פורטת לפרוטות את גורלה של נגה, ומסבירה לנעמה, חברתן המשותפת, שהנה זו ההוכחה שלא צריך לקנא באף אחד. הדשא של האחר רק נראה ירוק יותר ואת הכביסה ממילא אף אחד לא מכבס בחוץ. נגה סירבה להיות נושא שיחת הבוקר היומית של חברותיה. היא לא שייכת לזן הזה. היא קורצה מחומר אחר. היא כוכב מנצח. היא מאלה שמסתכלות על העולם מהמרכז ולא מהשוליים ועל פיה יישק דבר. היא יצאה ממשרדו של עורך דין שנהב עדיין מבולבלת, אבל יודעת שבסוף יהיה בסדר, עם או בלי הרכוש של גדעון, היא תצליח להתעשת. עוד יום יומיים, הפוגה נחוצה שתאפשר לה להתרגל למצב החדש, והיא תהיה בסדר. נגה היא הרי סמל ההצלחה, היא כבר תדע איך לגרש את הכישלון ולהסיר כל מכשול מדרכה. היא גם תלמד אותו מה זה גירושים בגרך הקשה.