עבור אל:   
טוען...
עמוד הבית קרא עכשיו על המחבר
אגדות גירושין של עשירים: בלי קווים אדומים
אגדות גירושים של עשירים
אגדות גירושים של עשירים -9- גירושים בצבע כסף  |  אבק גירושים
 

סימניות


 

אבק גירושים

כשפתח מועדון "אדריאן" את שעריו לראשונה, איש לא נתן לו סיכוי גדול לצלוח את מבחן השנה הראשונה. היו שביקרו את ניסיונו הנועז של קוסטה להתחכם למועדוניה המפורסמים של יפו, אשר שמם הלך לפניהם ונודעו בערבי שירה יוונית ארוכים, שהסתיימו עם שחר ראשון בריקוד ליצים סוער על השולחנות, והיו שחשבו כי מיקומו של המועדון במרכז השכונה יהווה מטרד לשכניו ואלה ישקיעו את כל יהבם בניסיונות לסוגרו. כך או כך, איש לא חזה את שגשוגו של המועדון הפריפריאלי, אשר היה למשב רוח משובב, רענן את לילות התושבים ואפשר להם לחלץ עצמותיהם ולצעוד מביתם רגלית אל המועדון, מלווים בנשותיהם ולבושים במיטב המחלצות. וקוסטה, קוסטה ידע את האמת ואת פריחתו של "אדריאן" ייחס לכספים ששלשל בחשאי, באישון לילה, לכיסי השכנים המתלוננים, כתרופה המשככת את צלילי המוסיקה הסוערת על מנת שישימו עצמם כחרשים, ויותר מכך ייחס זאת לכספים ששלשל בחשאי לרקדניות שהשכיל לבחור, ואשר היו מתפתלות מדי לילה בשעה אחת אחר חצות בדיוק על במת המועדון, כמו נחש ארסי מיומן, המהבהב בלשונו, זוחל על גחונו ולבסוף מרעיל את סובביו ברעל ממכר שמשכנע אותם לשוב ולבוא  ביום המחר.

בימים הראשונים עשה קוסטה כמעט הכל בעצמו. מוסא העדיף את חיי היום ונשאר נאמן למלאכת "האלטע זעכן," ואילו קוסטה עצמו נאלץ לחלוק עמו את רווחיו ולעמוד בקופה, לשרת בבר, להנחות את הערב ובסופו אף להרים את הכיסאות ולהעלים, בעזרת המטאטא, את העדויות לפרעות שהיו.
    היה לו את זה לקוסטה. הוא ידע כיצד להסעיר את הקהל, להכניס אורחים ולתת לכל אורח יחס קרוב וחם. מדי ערב נהג לאחל, באופן אישי, לכל חוגגי יום ההולדת ולא חסך ברכות גם לכבוד נישואי הבן או הרכב החדש שנרכש במאמץ רב. קוסטה ידע להיות איש סוד נאמן, היה רגיש לצרכי אורחיו וידע כיצד למלא את מחסורם וגם לספק להם סיפור כיסוי ראוי בעת הצורך. על כל אלה גמלו תושבי השכונה לקוסטה ביחס מוקיר וחם והיו מרבים לפקוד את המועדון, בימי שישי הסוערים ולא פעם גם בדרך חזרה מהעבודה הביתה, רק כדי לשמוע מה נשמע ולהתעדכן בחדשות השכונה ובתוצאות הליגה מאתמול.
    מרסל בז'רנו חברה אל קוסטה עוד בטרם יכול היה להרשות לעצמו לשכור את שירותיה, בימים הראשונים למועדון. אישה כבדה היתה מרסל, אמא לששה ילדים, נשואה למשה, פועל בנין במקצועו, שאת מרבית ימיו בילה בבית, מול הטלוויזיה, מתוך שיקולים של היעדר פרנסה או רצון. משהופיעה בפניו לראשונה, לא הבין הכיצד מבקשת היא, בדמותה, לעבוד במועדון לילה אשר כל כולו גירויים חושניים ועשן מסתורי של מאורות חשוכות ושופעות מין. ואולם היא התעקשה, צווארה, המשתפל מבעד לפתח השמלה הפרחונית, רטט לפניו שעה שהתחננה לעבודה נוספת והסבירה לו כי רק כך תוכל להשלים פרנסתה, כמנקה בכיתות בית הספר בשעות הבוקר, ובמשרדי המשטרה אחר הצהריים. אצבעותיה הבצקיות, שנעטפו בלק אדום מתקלף, הונחו על כתפו בתחינה בעודה מישירה אליו את מבטה המבקש. אך יותר משנגע מבטה ללבו, קיווה כי קשריה במשטרה יסייעו בידו להגיע ללב השוטרים, אשר יאפשרו לו לפתוח את המועדון גם לאחר חצות ולהמשיך את הילולת הלילה עד לשעות האור.
    בימים הראשונים הוסתרה מרסל במטבח, טורחת על הסיגרים והצ'יפס ומעניקה להם ניחוח ביתי, סיבה נוספת בהחלט לבאי "אדריאן" לדבר בשבחו ולהלל את סגולותיו. וקוסטה, שהתענג בעצמו על המאכלים הביתיים, ועוד יותר על המחמאות, פינה לה למרסל מקום חם בליבו, הכיר ביתרונותיה ונעזר בה, תחילה בהזמנות, אחר כך בכרטיסים ולבסוף גם בקופה. לא עבר זמן רב עד שמרסל הפכה להיות עמוד התווך של המועדון, וקוסטה צריך היה רק להשגיח עליה מלמעלה, לבדוק שהכל מתנהל כשורה וללכת אל מאחורי הדלפק כדי להתפנק על מאכליה של מרסל, שידעה לבשל אפילו טוב מאמו, ולימדה אותו לאכול חריף מבלי להאדים ולהשתנק בקולות חנק נבחניים. נוכחותה של מרסל אפשרה לקוסטה להחליף את "הסובראו כריש" שהיתה לו במרצדס שחורה, שחרף הייתה ממודל מיושן, התגאה בה קוסטה גאווה גדולה, והיה מצחצח אותה לעיתים קרובות, ומפנק אותה במגע פרווה מעודן, שהונח אחר כבוד על מרפסת ההגה. קוסטה החל להרשות לעצמו לבלות את ימיו בסיבובי רושם ברחובות העיר, יד אחת על הגה המרצדס, יד שנייה על החלון הפתוח, בניסיון להרשים בחורות בבגדיו המהודרים ובטבעת היהלום שקישטה את הזרת המטופחת שבכף ידו.

    לא חלף זמן רב ושמו של קוסטה נודע כמלך חיי הלילה של בת ים. ידו היתה בכל, בחורות נענו לחיזוריו ואף הרבו לפקוד את המועדון בתקווה כי ייתן דעתו אליהן ויקדיש להן ערב של תהילה. קוסטה ידע ליהנות מהמעמד החדש, קוטף לעצמו את הפרח התורן ללילה וממשיך ליום המחר, לא לפני שכיבד את בת זוגו התורנית בתשורה נאה, מזכרת פרידה מחממת לב, אשר מסירה רגשות טינה וממתיקה את זכרו של ליל העינוגים מאמש, וצורבת אותו בזיכרון, כמזכרת מחממת לב, ליום שיבוא.

חזרה לראש העמוד