משחק החיים

שלושה שבועות יחלפו עד שישובו ויפגשו. למען האמת, בימים שחלפו עשה כל מאמץ על מנת שלא להיתקל בה, וכמעט שחדל לפקוד את המועדון כשהוא מותיר את שרידיו לניהולה של מרסל. מעולם לא ידע אם נודע למרסל על התקרית. זיזי עצמה סירבה לדון במעשה שהיה ואילו מרסל נהגה כתמול שלשום, כאילו דבר לא השתנה, ורק הצרה בפניו על שחדל לפקוד את ביתם לארוחות ליל השבת והיתה שולחת אל דירתו את אחד האחים, כשהוא מצויד בקופסאות פלסטיק גדושות כל טוב, ממולאים ודגים חריפים וגם את המרק שהוא אוהב ואשר יותר מאשר חימם את גופו הרגיע את נשמתו ונתן לו נחמה רגעית. כמעט שחדל לצאת את הבית, לא מצא עוד טעם בסיבובי הלילה, מה גם שנאלץ למכור את המרצדס ובהעדרה חש כטווס בלי נוצותיו וביקש להסתגר בדירתו.

יום השבת השלישי נראה בדיוק כמו הימים שקדמו לו, ולמען האמת קוסטה לא ידע כלל כי הגיע יומו של יום המנוחה, שכן הפסיק לשקוד על מנין הימים והיה מכלה את שעותיו בצפייה בטלוויזיה ובבהייה בבלוק של מרסל מבעד למרפסת הסלון. לכן, כשהגיעה אליו זיזי והיא מצוידת בצידניות פלסטיק לשבוע שיבוא, מצאה אותו שרוע בתחתוניו על הספה בסלון, זיפי הזקן שצימח על לחייו השקועות שיוו לו מראה מבוגר ונראה כי שנים חלפו מאז אותו היום. מבלי אומר הביטה בו, נכנסה לחדר האמבטיה, גודשת אותה במים ומאווררת את האדים, יוצאת אליו, ומושיטה לידו מגבת נקייה. "תיכנס," היא מצווה עליו לקום ממשכבו ולגרור עצמו לחדר האמבטיה, שאדיו המהבילים בולעים אותו אל קרבם, מכסים אותו, מערפלים את חושיו וחוצצים בינו לבינה כמו היו חומה בצורה המגנה עליו מפניה. כשיצא מחדר האמבטיה, ימצא אותה ישובה בסלון, שבדקות שחלפו, שינה את מראהו ללא הכר והתחפש לסלון של מישהו אחר, לאחר שנאספו מרצפתו בדלי הסיגריות ושאריות העיתונים, חלונותיו נפתחו וקרני השמש הורשו לחזור, לחדור ולהיכנס מבעד לחרכי התריסים, והאירו את הסלון באור חדש ומרענן. היא ישבה על ספת הבורדו המרוטה, רגלה השמאלית חובקת את רגלה הימנית, ואצבעות ידיה השלובות מסוככות על שתיהן, מציירות את קו הגבול שבינו לבינה ומכתיבות את המרחק. "מעולם לא ביקשתי שתעזור לי וגם לא הבטחתי לך שום דבר בתמורה," אמרה לו. "אתה מבין? זה לא שנהניתי לגור פה בשכונה, או לשמוע את הדיבורים עלי מאחורי הגב, אבל מצד שני זה מעולם לא ממש הפריע לי ונראה לי שאתה והמשפחה שלי נפגעתם מזה הרבה יותר. אני הרי יודעת שזה זמני, ברור לי שאני לא נשארת פה וזה רק עניין של זמן עד שאמצא את הדרך לצאת, את הדרך שלי שאני אבחר, אז מה אכפת לי מה הם חושבים עלי? מחרתיים ממילא כולם ישכחו ואני לא אהיה פה להזכיר להם. כשלקחת אותי תחת חסותך, אפילו לא שמחתי. מיד ידעתי, ידעתי שאין מתנות חינם. היה ברור שדרישת התשלום תגיע, וגם אם לא תבקש לשכב איתי הרי תיקח עלי בעלות ותבקש להחליט בשבילי, להיות המנצח בתזמורת של החיים שלי. ואני, אני אולי פשוטה, לא מבינה הרבה אבל כולם אצלי בבית יודעים שעל זיזי לא מחליטים, זיזי עושה מה שהיא רוצה, היא נותנת את המילה האחרונה. אמא שלי ביקשה ממני לנסות, אמרה לי שזה בשביל הכבוד של המשפחה, אמרה לי שאני אשמה במצב של אבא שלי שיושב בבית בדיכאון ובלי חשק לכלום, מהבושות שאני עושה לו. אז החלטתי לנסות, אבל ביום ששלחת אותי לאיפה שלומדים מזכירות, מיד ידעתי שזה לא זה. אתה מבין, החלום שלי זה לא לגמור במשרד, איפה שהבוס יגיד לי מתי ואיך להכין לו קפה. אני זו שיהיו לה משרתות ועוזרות ואני אבחר את המזכירות של בעלי. אבל בכל זאת המשכתי עם המשחק, קצת ריחמתי עליך וגם קצת השתעשעתי, אבל אז הכרתי את יוסק'ה מהאוטובוס ואז כבר בא לי להשתעשע גם איתו ושניכם, כנראה, זה לא הולך ביחד. ואתה יודע מה, המצחיק הוא שבהתחלה באמת ריחמתי עליך, הרגשתי רע על הסודות, אבל אז אתה התחלת לאבד את הראש, ובשלב הזה כבר יצא לי החשק מכל הסיפור, התעצבנתי, אני הרי לא ביקשתי ממך טובות, לא רציתי בכלל ללמוד מזכירות ובטח שלא נהניתי מחיי הנזירות שכפית עלי, אז בזכות מה אתה חושב שמגיע לך! אה? שכבתי עם אלף לפניך ולא הזיז לי בכלל, אבל אני רציתי את זה, אני בחרתי. זו היתה החלטה שלי. אני לא חייבת כלום לאף אחד וזו רק אני שקובעת, אז באיזו זכות באת ודרשת?! יצא הפרצוף האמיתי שלך. אני לא חלק מ"הדיל." לא רוצה ממך שום דבר וגם לא חייבת לך כלום, אני לבד במשחק של החיים שלי, לוקחת את האחריות לתוצאות אבל גם קובעת את הכללים." ובעודה מדברת, סיימה לאסוף את הצידניות הישנות, ששאריות האוכל מהשבוע שעבר דבקו בדפנותיהם, ממאנות להיפרד, הכניסה אותם לתוך שקית הניילון המרשרשת ויצאה מהדלת מבלי להביט לאחור והוא, שעם בואה קיווה להקלה לאחר שיזכה בסליחתה, נכנס כעת מתחת לשמיכה, לאחר שסגר את החלון והגיף את התריסים.

הסיפור הקודם | הפרק הקודם

הפרק הבא | הסיפור הבא

חזרה לראש העמוד