כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -22- | גירושים בצבע כסף | גירושים שהחלו בחתונה |
לאחר נישואיהם דומה היה כי נפל דבר. ג'ו, שנכון היה לשקוע כל כולו בזוגיות חמימה ומענגת בין זרועותיה של אשתו המסורה, צמצם את עסקיו והיה מגיע לבית המטופח שבהרצליה בכל סוף שבוע. הוא לא יצא מהבית, אלא כשנאלץ לעשות זאת בדרכו חזרה לשדה התעופה. בימים בהם שהה בחו"ל, לרגל עסקיו, היה מתהלך ברחובות ומחשבותיו נודדות בעקבותיה. שעון היוקרה שענד על זרועו הורה על זמן ישראל, והוא היה מציץ בו ומדמיין את מעשיה באותה עת. עכשיו ידע, היא עדין ישנה ולא תמהר לקום עד אשר השמש תפקוד את מרכז השמיים וקרניה יחדרו אל חדר השינה ויכו על עפעפי עיניה עד שתיאלץ לפקוח אותם, בעל כורחה ולהציץ אל היום החדש, שממהר להתקדם בלעדיה, ותנסה להדביק את הקצב ולהשתרך בכבדות לחדר האמבטיה, למהר לצחצח את שיניה ולהתאושש בטרם ישמע צלצול הטלפון הטורדני והיא תיאלץ להשיב למטח השאלות שימטיר עליה ולדווח לו אודות תכנוניה ומעשיה ולבדות בליבה עיסוקים, סידורים ופגישות עד אשר תנוח דעתו ויאפשר לה לצלוח את שארית היום בשלווה. שלא כמו חשבון כרטיס האשראי החודשי שלה, שיחות הטלפון ביניהם הלכו והתקצרו ולמגינת ליבו נאלץ להיאחז בקולה ממרחקים, לשכנע אותה לייחד לו עוד מספר דקות מזמנה ולהתגבר על הקרירות הדוקרת, שניקבה את ליבו והותירה אותו רווי געגועים וכאבי לב ונעדר יכולת להירדם. הלילות הסוערים להם ייחל הוחלפו בלילות ללא שינה, בהם הוטרדה נפשו והוא לא הצליח להפיסה. מנסה לפרש את פשר סירוביה, את כאבי הראש התכופים שתקפו אותה ואת התחזקותה הפתאומית בדת, שגרמה לה להקפיד על ימי נידתה, ולהתרחק ממנו בשאר הימים. בפעמים הספורות בהן נענתה לתחינותיו, נהגה לשכב על מיטתה ללא נוע, כותנת הלילה שלה מופשלת והיא לא טורחת להסירה, פניה נטולי הבעה וכל כולה אומרת סבל, ממתינה לרגע בו ישקטו נשימותיו, שאז תמהר ותאיץ צעדיה לחדר האמבטיה, מקפידה לצאת ממנו לאחר שעה ארוכה, לא לפני שווידאה כי נרדם, ולא יטרידה עוד בניסיונות סרק לרצותה ולענגה ולתהות על פשר הניכור המשתלח ממנה. בצר לו פנה ג'ו אל מרסל וביקש לשוחח עמה, לשטוח בפניה את ליבו בניסיון להבין מה היה לזיזי, שגרם לה להתרחק מקרבתו, כמו היה מצורע, ולהתכנס לבדידותה ויותר מאשר התמקד בתסכולו, הצר אודותיה, על חייה העצובים, חיוכה החסר והאומללות שנשקפה מעיניה השקופות ולימדה על שבירותה, על הצער שהיה מנת חלקה ועל הייאוש שנאחז בה ולא נטש ועל הצלקת שלא הגלידה וזאת גם לאחר שהתפאורה התחלפה והעוני והדלות מהעבר צופו כעת במלבושי יוקרה עשויים משי וסאטן ובקיטונות של אהבה, דאגה וערגה שהרעיף עליה ללא הרף וללא הועיל. הוא עקב אחר עיניה המתעגלות של מרסל, שהלכו ונפקחו בתימהון ככל שדקדק בתיאוריו, עד שלבסוף נראה היה כי מטבעות הוכנסו באישוניה וקשתות עפעפיה נשארו פעורות לרווחה. הרבה לא הצליח להבין ממלמוליה של מרסל, אשר פלטה בפניו שברי מילים וחלקי הברות, ורק חילץ ממנה קצה קצהו של סיפור מעורפל על ילדות קשה ועל נערים אכזריים אשר ניסרו את נשמתה, לעגו לה והותירה את נפשה חבולה ופצועה ואותה חסרת אמונה וללא מרגוע. ועוד באותו היום, מיהרה מרסל בשלושה אוטובוסים אל המשכן המפואר שבנה עבורה בהרצליה, וחיכתה בפתחו עד שעות אחר הצהריים, שאז שבה זיזי מסידוריה והדפה אותה היישר אל המטבח, והחלה מרביצה בה מילים של נזיפה וגוערת בה על טיפשותה והתחסדותה והצביעות שדבקה בה, ועל כפיות הטובה שלה אל מול נדיבותו של בעלה, אשר לא חסך ממנה את אהבתו והשפיע עליה כל טוב, והוסיפה כי לא לעד ימתין לה וסופה שיעדיף אחרות על פניה וינטוש אותה לאנחות ויחזירה אל המקום ממנו באה והכל בגלל שלא ידעה להשיב לו כגמולו ולהיות רעיה טובה ואשה מסורה ועל כל החטאים שחטאה בנעוריה היא מנסה לכפר כעת, בטיפשותה, שתביא עליה את הצרה ותותיר אותה בחוסר כל, כפרח נבול ומשומש שהושלך ללא צורך לקרן פינה לאחר שקמל ויבש. ומאותו יום, קיר של בטון כמו נבנה ביניהם, חצץ בינו לבינה והיא חדלה מלפגוש בעיניו ובמקום להישירן אליו היתה משייטת דרכן בין כתמי השיש שעל הרצפה, חוקרת את ענני האבן, כמו מחפשת בתוכם אחר התשובות לחלומות שאבדו וחדלה מלחלוק עמו את יצועה בלילות ורק מילים בודדות החליפה עמו שתכליתן בניהול הבית, עריכת הקניות ושאר סידורים, ובעיקר עניני משיכת מזומנים והגדלת התקציב שהלך ותפח לבלי הכר, עד שלמרות מאמציו לא יכול היה ג'ו להמשיך ולעצום את עיניו והכריח עצמו שלא לשאול ולחקור ולא להוסיף ניצוצות של חשמל למתח שהלך ותסס ביניהם, ובכוחות אחרונים היה שואף אוויר ומנסה לקרר את סערת הרגשות, מחייך אליה בתחינה, ומבקש להשיב להם בכוחות אחרונים את האהבה שאבדה עוד בטרם הספיקה להתממש.