כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -7- | גירושים בצבע כסף | אלטע זעכן |
בן 17 שנים עזב קוסטה את הקיבוץ, מבלי שטרח להיפרד מאף אחד והסתפק בפתק לאקוני בו הודה לכולם על היחס החם כלפיו והבטיח לשמור על קשר בעתיד. קוסטה היה מוכן לנסות ולמצוא את מזלו בעיר הגדולה תל אביב. תלמיד גדול הוא לא היה ומעטים היו סיכוייו להמשיך את לימודיו. בימיו הראשונים השתכן במלון פשפשים בסמוך לרחוב הירקון בתל אביב ויצא לחפש עבודה. משכשל בראיון הקבלה לתפקיד שליח דואר, בשל גילו הצעיר וחוסר בקיאותו ברחובותיה של תל אביב, חבר אל מוסא, שנהג להעירו השכם בבוקר בצעקות "אלטע זעכן" שבקעו מגרונו הניחר, והיה מסייע לו לכתת רגליים בין דירותיה של תל אביב ולסחוב את הציוד המשומש שקנה בגרושים מבתיה המתחדשים. לימים, סמך עליו מוסא עד שהסכים להפקיד בידיו את הטנדר טרנספורטר הכחול, והניח לו לעשות את הסיבוב בעצמו, לברור את הרהיטים המשומשים לפי טעמו, והשליש לידיו בסוף היום 40% מהתמורה המוצהרת, כפי שדיווח לו עליה קוסטה. איש לא ידע אם היה זה קוסטה שהצליח להערים על מוסא בעת ששלשל לכיסו חלק ניכר מהתמורה שקיבל בלא לדווח עליה, או שמא היה זה דווקא מוסא שבשל חיבתו לנער הכחוש בחר להעלים עין והסתפק בתמורה המוצהרת, שגם כך היתה נאה במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר של קוסטה ובמספר הנהגים המתחרים שזינבו גם הם בסחורה. וקוסטה, שהיה סוחר ממולח ידע כי כשם שחיי הקיבוץ לא תאמו את אופיו וצרכיו כך גם חיי ה"אלטע זעכן" אינם אלא פתרון קצר מועד, מלאכה זמנית, אשר אפשרה לו להחזיק בחדרו, לאכול כפי צורכו ופעם בשבוע אף לצאת למועדון "סטלה" ביפו, ולכלות את יומו בכמה כוסות ויסקי ובבחורה שנענתה לחיזוריו, בימים בהם שפר עליו מזלו במיוחד.
מקץ שנתיים וחצי הצליח קוסטה לחסוך את הכסף הנדרש לו וביחד עם מוסא שכר את המבנה במרכז המסחרי בבת ים, בו שכנה עד לא מכבר, ובטרם כשלה, מסעדת "צלילי המזרח" היוקרתית. קוסטה הכיר את המסעדה היטב עוד מהזמנים בהם התענגו בעליה על תורים של אנשים רעבים, אשר השתרכו לפתחה במטרה לזכות בארוחת צהריים משביעה בצירוף מזמורי רקע של זמרת הבית, שנהגה לסלסל בקולה שירים בטורקית ולענטז תוך כדי כשהיא מתחככת, כביכול מבלי משים ואגב אורחא, בירכו של סועד רעבתן או בכתפו של אחר. ואולם גם "צלילי המזרח" ירדה מגדולתה לאחר שבעליה נחשד בהעלמת הכנסות משלטונות המס, ואלו נאלצו לשוב ולפתוח את ספריו, ולהעריך שנית את ממונו ולשום אותו באופן שאילצו לשבור את כל חסכונותיו, ללוות כספים רבים בבנק, ובסופו של דבר גם לסגור את המסעדה. משהבחין קוסטה באחד מסיבובי "האלטע זעכן" שלו כי השלט "פתוח - מיזוג אוויר," הוחלף בשלט המאיים והרשמי: "בכינוס נכסים" - ידע כי הזדמנות הפז שלו הגיעה וזה הזמן להפסיק לייחל, ולעשות מעשה.