כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -26- | גירושים בצבע כסף | בית דין רבני |
לא כך שיער בדמיונו את מראהו של אולם בית הדין הרבני בתל אביב, לא הוד היה בו ולא כל הדר. מושבי עץ חומים וחורקים, רצפת לינוליאום מעופשת, קירות הצבועים בצבע שמן אפור מתקלף ושלושה דיינים יושבים מוגבהים מעם, מרוחקים וארשת חשיבות פרושה על פניהם. אב בית הדין ממולל לפניו בזקנו, מעיין בכתבי הטענות, כמו לא שקד על שיעוריו ולא התכונן מראש, מדי פעם מרים את עיניו מתבונן בו, מודד אותו, מבקש לראות כיצד מתיישב סיפור המגילה העולה מבין כתבי הטענות עם האיש הנבוך שיושב ממולו, לחייו שקועות ושערו אפור ועם האישה הצעירה, החסודה, שיושבת מהעבר השני של האולם, עיניה מושפלות, ראשה עטוי מטפחת וכל כולה אומרת צניעות של בת ישראל כשרה וחסודה. הוא לא הופתע לראותה בתחפושת זו, עורך סטרלינג הכין אותו להצגה הגדולה: "בית דין רבני," הוא אמר לו, "זו ההצגה הכי טובה בעיר. תשוקה, יצרים, בגידות, נקמה ורשע כולם משתתפים בהצגה, ורק התפאורה היא תפאורה של כיסוי, צניעות, כבוד ופולחן דתי. הקירות האפורים והקדרות המתפרצת נועדו להשכיח את הסערה. כשהיצרים הסוערים מבעבעים בלוע האדמה ומאיימים לפרוץ, בשיאו של המתח בבית הדין הרבני, דווקא כללי המשחק הברורים, לשון הדיבור המהוקצעת, התחפושת המוקפדת הם ששומרים על מסגרת השפיות ומאפשרים להתקדם בדיון." ולמרות ההכנה, הוא לא יכול היה לשאת את זיזי רבת הפנים, שמחליפה פרצופים כנוכלת מנוסה, עיניה המבקשות רחמים ופניה העצובות והיא מבקשת לוודא, כי היום יינעץ המסמר האחרון בארון המתים שבנתה עבורו והוא יוריש לה את כל רכושו, בעודו בחיים. עורך דין אברהם סטרלינג ישב לפניו, חובש כיפה לראשו מעלעל ביומנו, מחליף מילים של רעות עם עורך הדין של זיזי ושלוותו מצערת את ג'ו, מערערת את בטחונו ומוסיפה על תחושת בדידותו. מדוע אינו שוקד על הדיון הקרב, מעיין בתצהירים, בעדויות, משנן את שאלות התחקיר, כלום נגזר עליו להיכשל והוא לבד במערכה? הוא נזכר פתאום במרסל, ובדימיונו היא נראתה עצובה, מסתכלת לתוך עיניו ושולחת לעברו מבטי עידוד ונחמה. תמיד ידע שאישה של אמת היא, שלא תניח לתאוות הבצע לעוור את עיניה. מי כמוה מכירה את התכשיט שגידלה . סטרלינג עשה רושם של אחד שיודע את המלאכה. לזכותו יאמר שמהרגע הראשון לא השלה אותו ולא נטע בו זרעים של תקווה. "ההסכם הוא הסכם מחייב וגם הראיות לא עושות רושם טוב במיוחד. יחד עם זאת," הוסיף ואמר לו, "בתי המשפט הם הקזינו של החיים: אתה יודע איך אתה נכנס, ואין לך מושג עם מה תצא, לעולם אל תאבד תקווה." ואכן, במהלך הדיון, ניכר היה עליו שהוא עושה את מירב המאמצים, שילח לחלל האוויר להטוטי מילים, הסביר כיצד עשה ג'ו "מקח טעות," הוטעה לחשוב כי נישא לאישה בריאה וחיונית ובפועל גילה אישה דיכאונית וחולה, הסובלת מבעיות תפקודיות קשות ולוקה בנפשה. טען לכחש ולמרמה על שהסתירה מג'ו את מצבה הבריאותי ועוד ביקש לציין כי "מורדת" היא ומסרבת לקיום חיי אישות עם בעלה ולכן יש לשלול ממנה את מזונותיה וגם את כתובתה. אבל כל טיעוניו אלו נראו כבטלים בשישים אל מול הסכם הממון הכשר למהדרין ושלל התמונות העסיסיות שהוצגו בפני הדיינים, ושבהם נראה ג'ו בשלל הזדמנויות שונות, במסעדה, במועדון או בכניסה לבית המלון ותמיד תלויה על זרועו בת לוויה תורנית, זיווג לילי לעת מצוא, והתמונות המרובות רק העמיקו את כאבו, צרבו את ליבו והוכיחו לו עד כמה היתה מזימתה מתוכננת ואיך מיום נישואיהם הראשון העמידה אחריו בלשים ואלה עקבו וחקרו ופשפשו וחדרו לנבכי פרטיותו, והכל בכספים שהוא עצמו מימן, מתוך הכבוד שרכש לה והאמון שנתן בה. ולבסוף, כשסיים עורך דין סטרלינג לחקור את הבלש שהתחקה אחריו וצילם את התמונות, ונראה היה כי כל טענותיו בדבר פגיעה בפרטיות, הטרדה והפרת הוראות החוק נפלו על אוזניים ערלות, השלים ג'ו עם התוצאות ורק קיווה כי הדיינים יחוסו עליו, בשל גילו, ערירותו ומצבו הבריאותי שדעך וישאירו לו משהו מכל הרכוש, שיספיק לו כדי להזדקן בכבוד מבלי לחזר על הפתחים.
כאן עשה סטרלינג הפסקה מתודית על מנת לבדוק שכל הנוכחים מאזינים והוסיף "בכל מקרה, וכדי למנוע לזות שפתיים אני מבקש ממך קוסטה לעלות על דוכן העדים ולספר את אשר ידוע לך על התובעת ומעלליה משחר נעוריה ועד עצם היום הזה, ועל הנסיונות הנלוזים לקנות את שתיקתך. כן אבקש למסור לכבוד בית הדין את הקלטות שברשותך, התומכות בעדותך, שמא יסבור חברי המלומד שאין לה קלונסאות משל עצמה".