גחמות
הרבה לא השתנה מאז היום ההוא. לא הדרך, לא ההתנהלות, לא יחסי הכוחות ביניהם שהבהירו לו באופן חד משמעי, כי בדו קרב הורדות הידיים, נרמסת זרועו וזרועה מכריעה אותו בלא מאבק, ורק המטרה השתנתה ומעתה הרבתה זיזי להתארח במלונות חמישה כוכבים בתל אביב ולעיתים אף הרחיקה בטיסה עד אילת הדרומית, ברצותה לוקחת אותו כבן לוויה, ברצותה משאירה אותו בביתו או גרוע מכך, נותנת לו להמתין לה שעות ארוכות במכונית נטולת מזגן או להחליף סיגריות בשרשרת בפינת הרחובות ז'בוטינסקי ורמז שעה שהיא משייטת לה בין שולחנות קפה אקסודוס, משחקת את משחק הכיסאות, מתהלכת בין כתלי בית הקפה כנסיכה בממלכתה, לוגמת אספרסו קצר עם אחד, ומעשנת סיגר דק עם אחר ותמיד רגועה, סמוכה ובטוחה כי יבוא אחריה ויפרע את החשבון, נסמכת על מימונו, על מקורותיו הכספיים, לא שואלת מהיכן השיג את הכסף, לא מתעניינת כיצד יעלה בידיו להחזירו, עוצמת עיניה מלראות את עיניו הדואגות, המתמסרות לה, המצפות למבט של תודה, של הכרה, בדל של הערכה למאמצים אשר השקיע, לכסף שפיזר, לנפש הפצועה שהשתעבדה והפכה כפותה, כרוכה אחר עקבות האבק שהותירו עקבי כפכפיה המרשרשים, מבלי יכולת להיגמל. והיא בשלה, לא מניחה לצערו להטרידה, לא מסתירה את כללי המשחק, אלא להיפך, משחקת עמו בקלפים גלויים, יודעת ששום דבר לא ירתיע אותו, כמו מסומם בחיפושיו אחר האבקה הקמחית, הצחורה, יעשה הכל בשביל להשיג עוד וגם אם יתברר בסופו של דבר כי לא זכה אלא למנה גדושת רעל, הצורבת את הקיבה, מרעילה את החך, מעלה את מיצי המרה ומשבשת את דעתו, ימשיך וישתמש, ייכנע, ילמד את עצמו תקווה ויתפלל כי הפעם הבאה היא היא שתיטיב עמו ותביא אליו את הרוגע והשלווה להם ייחל. מדי פעם היתה זיזי מתרועעת עם גבר זה או אחר, העדיפה תיירים עשירים אך לא בחלה גם בגברים נשואים, כאלו שקיבעו עבורה במסמרים את לוח הזמנים, ללא שבתות, ללא חגים, ללא אפשרות לגמישות, אך עם הרבה מתנות יקרות ערך ואפשרות שימוש בכרטיס האשראי וגם עם הזמנות למסעדות.כל אלה הקלו גם על קוסטה לצלוח את החודש, ולעבור אותו בשלום. מניסיונו ידע קוסטה כי דווקא ימי ראשון הם העמוסים ביותר: גברברים שנחלצו מסופשבוע עמוס בתא הלחץ המשפחתי, שיוועו לאוויר צח, ופרצו ביום א' אל השבוע החדש כחיות טרף המשתחררות מהכלוב, מבקשות לנשום אוויר, למצות את החופש המוגבל ולהסתער, לשאוב מלוא חופניים מהפרי האסור ולפצות את עצמם. בסופו של דבר, לא נרשמו בתולדותיה של זיזי מערכות יחסים רציניות, או לפחות כאלה שנחשבו רציניות בעיניה, ואשר בסופם עתידה היתה להגיע אל הנחלה או יותר נכון אל הדירה המפוארת, הממוקמת בפרבר יוקרתי, עם לובי מפואר ומכונית נשית אדומה שתמתין לה בחניה שבחצר.
עם אריק היא כמעט התחתנה. העובדה שהיה גרוש עם שלושה ילדים לא הטרידה את מנוחתה באשר ממילא לא התכוונה לשמש להם תחליף אם, לא הטרידה עצמה בייסורי גידולם ואף לא טרחה להעמיד פנים בניסיון להתחבב. אולם משהסדר הפרידה של אריק מזוגתו הלך וקרם עור וגידים, הסתבר לזיזי כי אריק עתיד לבוא אליה, כשרק אהבתו בחיקו, להרעיף עליה מלים של חיבה ולכסותה בפוך התשוקה בלבד, ואילו לאשתו, שהותירה אותו עם שק גדוש של נקיפות מצפון, בחר להשאיר את יגון הפרידה, וכפיצוי גם את כל רכושו.לא ארך הזמן עד אשר שילחה אותו לדרכו החדשה, בודד וגלמוד, כשרק בגדיו תלויים על מקל הנדודים שלו, ואהבתה אליו נשתכחה ממנה והלאה.
קוסטה עצמו מצא עצמו קרוע בין הנטל הכספי שבמימונה של זיזי ובין הקנאה העזה שניצתה בו, שרפה את ליבו והשחירה את נפשו כל אימת שחש כי מערכת היחסים בין זיזי לבין המחזר התורן מתארכת וסופה לא נראה באופק. וככל שעבר הזמן, כך הלך הכאב והעצים עד שכדי לשרוד, לא נותרה בידו הברירה והוא נאלץ להכשיל עצמו, בלי דעת, ולעוות את מעשיה ולהעניק להם פרשנות משלו, כזו שמרגיעה את גליה הסוערים של הנפש, משקיטה אותם כשיר ערש לפני השינה ומאפשרת לו להמשיך. לפיכך שכנע עצמו כי רק אותו היא באמת אוהבת, רק לו נתון ליבה ולכן אינה נקשרת בעבותות האהבה לאף אחד אחר, ובעצם בשליחות שניהם היא רועה בשדות המחזרים, מרחרחת אבקנים, ממששת עלי כותרת, קוטפת וממהרת מיד להשליך והכל במטרה למצוא להם את הזכר המובחר, זה שיעניק להם ביטחון כלכלי, יבטיח להם מקור פרנסה עתידי. לאחר מכן היה מחזק אשליה זו, מהדק את יסודותיה, תומך בה ומניח כלונסאות של יציבות והחל מדמה כל תגובה שלה, כסימן, אות ותמרור לאהבתה הרבה אליו. אם היתה באה אליו בפתחו של יום ורגלה הימנית היתה נגלית אליו לראשונה היה זה סימן לתשוקתה העזה ואם שערה היה ארוז וכפות בגומייה, היה זה סימן לגעגועיה והיה סופר את צעדיה ואוסר עליה בליבו להגיע ליעד במספר אי זוגי של צעדים כי אז יהיה זה סימן לכישלון יחסיהם ובליבו היה נוזף בה, רוגז, מנחה את צעדיה ומצווה עליה והכל כדי שיצליח להתאזר בסבלנות ויאפשר לה לנהל את המערכה עבור שניהם ויתמוך בה ויממן אותה ויהיה שם בשבילה. וכדי שתצלח דרכו נאלץ לצייר את המציאות מחדש, כסוריאליסט המאיר את הימים באורו שלו ומעניק להם פרשנות אישית, לקח את השחור שבחייו ועמעמם אותו, צבע אותו בצבעי פסטל רכים, שהיו מתמזגים עם צבעי השמש ומאפשרים לו לצוף על פני המים, ולא לשקוע במצולות האכזבה. לבסוף, בעודו מתקדם בזהירות, עוקף את המכשולים ומתגבר על חתחתי הנפש, היה זה דווקא הוא שהכיר לה את ג'ו או בשמו המקורי, יוסי. יוסי היה מוכר לקוסטה עוד מימיו בקיבוץ, כמוהו היה עולה חדש מרומניה, שהתקשה גם הוא להסתגל לחיי הקיבוץ, למשטר החברים הקיבוצי, לקופה המשותפת ועבר לכפר הנוער עלומים. מאוחר יותר כשהתפזרו איש איש לחייו, אבדו עקבותיו והתברר כי נסע לאמריקה הגדולה ונתן ידו בעסקי קניה ומכירה של סחורות מהמזרח, שיובאו על ידו ונמכרו בסיטונאות וברווחים נאים שאפשרו לג'ו להקים מפעלים ומתפרות ולהעסיק עשרות פועלות מכסיקניות, שסרו לרצונו, צייתו לכל הוראותיו, נעתרו לשכר הדל שהציע להם, נתנו עבודה טובה והגדילו את רווחיו, אך לא הצליחו לתת מרגוע לנפשו. הרבה סנטימנטים לישראל לא היו לג'ו, אבל מצד שני גם לא סיבה להתגעגע לשום מקום אחר. בהעדר משפחה, לא חש כל צורך לשוב אל מחוזות ינקותו והיות שביקש להיאחז בשורשים כלשהם שיחפו על תלישותו ולהרגיש שייכות למשהו, נהג להגיע לישראל אחת לשנתיים שלוש, לנסות ולאתר את חבריו הספורים מפעם, ולהתהדר בפניהם בהצלחתו הכלכלית, בשעון היוקרה שענד, בביתו המפואר, במכונית החדישה ששכר, או ביפהפייה התורנית שנלוותה למסעותיו ונשרכה אחריו, תלויה על זרועו וממלמלת על אוזנו מלמולים של חנחון שנפלו על אוזן ערלה, שלא היתה מצויה בהלכות נשים ולא ידעה מה לעשות עם לחשושי החיבה שהונחו בתנוך אוזנה. והוא שלא ידע כיצד לנהוג בנשים, ביקש להסתיר את בוסריותו ובדידותו, ורק רצה למצוא את האחת והיחידה, שקרבתה לא תאיים עליו ותהיה לו נעימה כמגען של נעלי הבית הנוחות, המחממות את הלב ומרגיעות את הגוף ומסמלות עבורו את הבית החם שמעולם לא היה לו. חיפש את האחת, שתהיה עבורו כלה נאמנה, אשת חיק, שתלווה אותו בעסקיו, תנחם את לילותיו ותגדל איתו את ילדיו בבוא היום.
באחד מביקוריו צלצל ג'ו אל קוסטה וביקש לבוא ולבקר אותו במועדון. קוסטה התבייש על "אדריאן" שנסגר, ובמקום זאת הציע לו לעשות סיבוב בארים בעיר הגדולה, ולפרוש בפניו את תל אביב האחרת, שמתעוררת אחר השקיעה ואורותיה הזוהרים מאירים אותה באור יקרות, מלטפים אותה בחיבה ומשווים לה מראה מסתורי וזוהר, המחליף את עשן האוטובוסים ופיח המכוניות, שאופפים ומסתירים אותה במהלך היום. באותו היום פנה לזיזי והורה לה לבטל את פגישתה הלילית עם אחד ממבקריה הקבועים והיא, שהופתעה למשמע נחישות קולו, הבינה כי מוטב לה להיעתר לדרישתו , והסכימה להתלוות אליהם, לשמש בת לוויה ו"כרטיס כניסה" למועדוניה המיוחסים של תל אביב, ולהוות סיפור כיסוי ראוי, שיאפשר לקוסטה להתגאות בפני חברו, בשורת ההצלחות והכיבושים, אותם התמיד ובדה מליבו. מהיכרותו הקצרה עם ג'ו ידע קוסטה כי ניתן יהיה לנצל את עושרו ונדיבותו ולמצוא בו מקור זמני של ישועה, צפה כי זיזי תצליח למוסס את קשיחותו ולחדור מבעד למעטה הקוצני שאפף את ליבו, אותו הלב ששיווע למגע חם ואוהב ולעין נשית מעריצה, יתרכך למראה יופייה של זיזי ויחד עמו תתגלה נדיבותו והוא יעניק לה מכל השפע שהיה בידו ויסייע בידי קוסטה למשוך זמן, ולקבל אוויר לנשימה לעוד חודשיים נוספים במסע התענוגות של זיזי. קוסטה מעולם לא צפה את סערת הרגשות שתסחוף את ג'ו, ואשר בגינה יסכים בסופו של דבר לשוב אל כור מחצבתו ולהשתקע בישראל, וזאת לאחר שהתברר כי זיזי זו אינה מסתגלת לחיי העושר של בברלי הילס ובמקום זאת מבלה את לילותיה בהרטבת הכרית ובגעגועים לקובה של מרסל. כבר בפגישתם הראשונה הרגיש קוסטה מיותר, זיזי שבחושיה החדים הריחה את הטרף, ידעה לנתב את המסלול ולכלכל את צעדיה בקפידה. כעכביש שקדן, ארגה בקפידה את הרשת, טוותה את מיתריה הדקיקים והבלתי נראים, הידקה וקשרה אותם, עד שמבלי משים טוותה את הרשת בשלמותה וזו צצה, לפתע, ערוכה ומוכנה, ממתינה חרישית לטרף שיבוא, יסתבך בין סורגיה וייפול אל רשתה מבלי משים וג'ו בלהט החיזור, לא היה ער למבצע הכיבוש המורכב. משוכנע היה שהוא זה שמחזר אחריה, עורג אל ליבה, מוכן לתת את נשמתו בעבורה, שמחת הכיבוש מסנוורת את עיניו ולא יכול היה לראות את המלכודת שטמנה לו ואת הבור העמוק שנכרה והלך והתהדק סביבו.
