עבור אל:   
טוען...
עמוד הבית קרא עכשיו על המחבר
אגדות גירושין של עשירים: בלי קווים אדומים
אגדות גירושים של עשירים
אגדות גירושים של עשירים -12- גירושים בצבע כסף  |  תכנית נישואין גירושים
 

סימניות


 

תכנית נישואין גירושים

מאותו היום היתה זיזי לבבת עינו של קוסטה והוא פרש חסותו עליה, שמר את צעדיה והיה דואג לה לתעסוקה שתרחיקה מהנערים הפוחזים וממאורות הפשע שהסתתרו בעיר. היה מחכה לה בצהרי היום בפתח בית ספרה עד שתסיים את לימודיה, אוסף אותה אל תוך המרצדס ולוקח אותה למועדון, על מנת שתאכל ארוחת צהריים, תכין את שיעורי הבית ולאחר מכן תתפנה לעבודה ותסייע לאמה בהכנת המועדון לערב הקרב. יום יום היה מביט בה שעה שאצבעותיה הארוכות לפתו במיומנות את מפית הבד, מקפלות אותה בזהירות קפלים קפלים, עד שהפכה את האריג מפיסת בד רבועה למניפה קסומה ומעוטרת, שהנסתר רב בה על הגלוי וסודותיה שמורים עמה. והנה היא קושרת את המניפה בחבל רפיה מעוטר, מהדקת קצוותיה לבל יפרמו והופכת אותה ליפה ומושכת ויחד עם זאת כובלת אותה למקומה, לבל תברח ותתפזר וגם היא, כמו זיזי, מונחת לבסוף אחר כבוד, ארוזה, יפה, קשורה, בתוך כוס היין השקופה, כשרק קצוותיה המשתפלים לצדדים, כעלי כותרת בבשלותם, מלמדים על רצונה לפרוץ החוצה ולהשתחרר ולא להישאר כבולה ולכודה בכלוב הזכוכית השביר, אשר מתיימר להגן עליה לבל תיפול ותתפרק. וזיזי זו, אגב מעשה האוריגמי, היתה מרימה מבטה אל קוסטה מדי פעם, מעפעפת בביישנות, לרגעים לא מבינה על מה שפר עליה מזלה פתאום ומה הטוב שהושפע עליה, ולרגעים אחרים היתה שונאת את קוסטה על שהטיל חסותו עליה, ודחק את נשמתה, בעודו מגן עליה כחומה בצורה ואגב כך חונק אותה ולא מותיר לה אוויר לנשימה. בהיעדר תשובה הגיונית למניעיו התייחסה לקוסטה בחשדנות אין קץ, ממעיטה מילים ורק מחכה ליום בו תידרש לפרוע את השטר: לשכב איתו ולהעניק לו מחסדיה או לפחות לענגו ולסייע בידו לבוא אל פורקנו. תחילה היתה שותקת לו ומשיבה לפניותיו רק ב"כן" ו"לא" הססנים, מסרבת לשתפו באירועי היום ולכל היותר מספרת לו על מעשי הקונדס של אחיה הצעירים או על מצבו הבריאותי המדרדר של אביה. בבית היתה מרסל מחמרת בה לנהוג עמו בחביבות ובנימוס, לחייך ולהודות לו כל אימת שבא לקחתה, או העניק לה דמי כיס, שאפשרו לה לרכוש לעצמה עוד ספר מספרי הרומן הרומנטי ולשקוע בחלומות על העתיד הטוב שמצפה לה ועל אביר החלומות שיגיע, יחלצה מסמטאותיה הדלות של השכונה ויבטיח לה חיי רווחה ושפע. וקוסטה עצמו, שהיה מתבונן בה בעת שקראה, היה קורא בפניה את העלילה, מפרש הבעותיה ויודע בדיוק מתי ניטעת התקווה, מתי נשבר הלב ומתי בא הספר לסיומו המרגש והסוחף, והסוף הטוב זורע בזיזי שלו זרעים של תקווה, אשר גורמים לה לחייך ומאירים פניה באור זוהר. ברגעים של חולשה היה קוסטה מבקש לגעת בה, להישיר את התלתל מעל העין השמאלית ולחשוף את פניה היפות, למשש את לחייה ולהדביק את שפתיו לשפתי הדובדבן שלה, לטעום אותן, למצוץ,להתענג ולא לנשום. אך תמיד עצר בעדו, ידע כי לא גבר של אישה אחת הוא וכי לא יוכל לעשות את זה למרסל, אישה שהוא כל כך מעריך. באין ברירה, סיגל לעצמו את תפקיד הפטרון ודאג לכל מחסורה של זיזי, משמש לה יד מכוונת ובהמשך גם כותל נאמן, אשר שומר את סודותיה ומאיר לה את דרכה. והיא למדה להכירו, ואט אט החלה בוטחת בו. זה קרה יום אחד, כשלקח אותה מבית הספר ראה כי נפלו פניה ועיניה נעצבו והוא, שהתייאש וחדל לשאול, הופתע כששמע אותה מתארת בפניו לפתע את שקרה לה בבית הספר ואיך דווקא הפעם היה זה המורה לאנגלית אשר ניצל את מעמדו וקרא אותה לחדרו אחרי השיעור והסביר לה כי הוא יודע כיצד לעזור לה לשפר את הישגיה הדלים ולשם כך הוא מזמין אותה אליו הביתה, ביום שני בערב, כדי לתרגל איתה את החומר הנלמד ולשנן ביחד את פעלי ההווה הפשוט. וזיזי עצמה מיהרה ונמלטה מחדרו, מגחכת על תמימותו, כאילו ציון משופר באנגלית ישנה כהוא זה את תעודתה, הצועדת ממילא בדרך השלילה, וציוניה הרעים מלמדים יותר מאשר על מגבלותיה על האדישות בה חלתה ועל חוסר האכפתיות שהפגינה. זו היתה הפעם הראשונה שקוסטה נכח בתמורות שחלו בזיזי ואשר יותר משבאו לידי ביטוי בהיחשפותה לפניו ניכרו בנחישותה ובעובדה כי ידעה לעמוד על שלה ולשלח את המטריד התורן לדרכו. מאותו היום העזה זיזי לפתוח בפני קוסטה את מסתרי ליבה, מפקידה בידיו את סודותיה הכמוסים, משתפת אותו, סומכת עליו בעיניים עצומות ונתלית בו כבמושיע, אשר יחלצה מחיי העוני והדלות של השכונה ויראה לה כיצד ממריאים אל על. בהמלצתו נרשמה לבית הספר למזכירות שבתל אביב. הקלדה עיוורת אף פעם לא הזיקה, אמר לה, בסוף עוד תהיי מזכירה של איש חשוב ומי יודע. היא גיחכה לעצמה, שכן לא במשרה נחשקת חפצה נפשה כעת, כי אם בבעל עשיר שירעיף עליה פינוקים ויאפשר לה חיי נוחות ושובע ללא דאגה. אך למרות הכל לא העזה להמרות את פיו של קוסטה, ומדי בוקר היתה נוסעת בקו 6 אל דרום תל אביב, נשענת מתנדנדת על עמוד האוטובוס ומתבוננת אל הפרסומות שעיטרו את כתליו, מסתכלת במכוניות שנסעו בצידי האוטובוס ומחכה ליום בו לא תאלץ לחזור לקחת את קו 6 חזרה, ותוכל להמשיך לה אל ביתה החדש בשכונה אחרת ובעיר אחרת, שבתיה מפוארים ורחובותיה ירוקים רק חוף הים שלה דומה במעט לחוף ימה האהוב של בת ים.

חזרה לראש העמוד