כל הזכויות שמורות לחברת עורכי דין עזריאלנט לישראל © 2008
| אגדות גירושים של עשירים | -13- | גירושים בצבע כסף | בעל עשיר |
קוסטה רווה נחת. בית הספר למזכירות הוא המקום המתאים ביותר עבור זיזי, שם תהיה מוגנת ובטוחה מפני הגברים הרעבתניים, חורשי המזימות, המביטים בה במבטים רעבים, מפשיטים אותה בדמיונם ומבקשים לנצל את יופיה החושני, לעשות בו שימוש רגעי, להתקשט בו ואחר כך להשליכה, ללא צורך, כצעצוע משומש, אשר נמאס על בעליו והוטל לקרן פינה. קוסטה, שהיה בקיא בהלכות המין הגברי, ידע כי בחורה כזיזי, היא צייד ראוי ללילה אך לא בחירה לחיים, וכי מזילי הריר למיניהם חושקים במיניותה המתפרצת, ביופייה החושני אך בבוא היום יבחרו אחרת תחתיה על מנת שתחלוק עמם את יצועם, תחמם את כפות רגליהם בלילות החורף ותגדל את צאצאיהם. קוסטה לא צפה שדווקא נהג האוטובוס הקבוע, זה שהביא את זיזי כל בוקר מפתח ביתה ועד בית הספר למזכירות בתל אביב הוא זה שינצל את ההזדמנות, ובהיעדר מתחרים ראויים, ישכנע אותה להישאר עמו עד סוף הסיבוב, ושם בירכתי שוק הכרמל, בתוך קרוואן עלוב השוכן בין תחנות האוטובוס הסואנות לבין דוכני הירקות, יבעל אותה בגסות, בתשוקה, כשאת מילות האהבה מחליפות צעקות "רק היום בזול," ו"כל דבר בשקל," ואת ריחות האהבה מחליפים ריחות הסחי המתפשט והירקות הרקובים שנותרו מיום אתמול. לא חלף זמן רב עד ששוכנעה זיזי לוותר על לימודיה היומיים ותחת זאת להצטרף ליוסק'ה, נהג האוטובוס, לסיבובי היום, כשהוא מראה לה היכן עובר האוטובוס ובמיוחד היכן ניתן להתייחד באין מפריע, גם בשעות היום העמוסות ואפילו בפקק תנועה, בצומת סואן, ועד אשר יתחלף הרמזור. ארבעה ילדים היו ליוסק'ה ואישה אחת, אבל אלו לא הפריעו לו ולו לרגע. הוא נהג להסביר לזיזי שמה שלא יודעים לא כואב, ושאין כמו מעשי אהבה שכאלה כדי להוסיף תבלין לחיי הנישואים ולהשביח אותם. "את מבינה," נהג לומר לה, "אחרי שאני איתך, אני בא הביתה מלא חשק ותשוקה, מסתכל על אשתי ורואה אותך." וזיזי, לא מתרגשת, היא רגילה, מעולם לא זכתה ליותר מזה, ורק המחשבה על קוסטה מטרידה את מנוחתה, יודעת כי היא מאכזבת אותו וגומלת לו רעה תחת טובה על כל החסדים שעשה למענה ועל כל הטוב והשפע שהעניק לה. בשביל זה היא בוחרת לשקר לו, כדי לא להכאיב ולא לאכזב, היא אומרת לעצמה, בעת שמאריכה בסיפור אודות המורה מהבוקר ואיך היא מקלידה בשתי ידיים וכמעט מבלי להציץ באותיות המקלדת, המרקדות לפניה, שעה שהיא טופחת עליהן בחדווה. כשקוסטה גילה הוא כעס. כעס על זיזי, כעס על יוסק'ה ובעיקר כעס על עצמו. גם כשסיים לכלות חמתו ביוסק'ה, וצלף בו בקרש שמצא והלם בפניו באגרופו ובעט באשכיו בחוזקה הוא עדין כעס. לא עזרו צעקותיו על זיזי שנשמעו עד חולות יפו השכנה ואיומיו לנטוש אותה ולספר להוריה. לא עזרו תחינותיה והבטחותיה להשתנות, להשתפר להתחיל ללמוד הכל מהתחלה. קוסטה כעס. הוא כל כך כעס עד שלא הבין בעצמו מה עליו לעשות והיה מתהלך ברחובות, כסהרורי, מתהפך על משכבו בלילות ולא מצליח להרגיע את הכעס ולהשקיט את פעימות הלב. גם בחלומות הכעס לא הירפה, היה דבק בו, מתעקש, לא נותן לו מרגוע בשנתו ומטריד ללא הרף. היה קם עייף ועצבני ומשתדל לשכוח את חלומות ליל האתמול ובמיוחד את העובדה שבחלומות היא היתה מתגלה לפניו, כשרק תחתוניה לגופה והיא שקטה ודוממת, לא מדברת אך מושיטה אליו את אצבעה בתנועה מזמינה, גורמת לו ללכת אחריה ואז נעלמת אל תוך הילה של אור, מותירה אותו בתשוקתו. הוא כעס כי ידע שהוא מקנא לה, כי ידע שהוא חושק בה ומכאן זעמו. זעמו עליה, על יוסק'ה, על עשרות הבחורים אשר זכו בה לפניו וגם על אלו שאולי יזכו בה בעתיד.